חוזרים הביתה- לא פוסט אחרון

כן,מחר (30/03 בלילה), אנחנו חוזרים הביתה. לא תכננו להפתיע ולהופיע כך פתאום בארץ, ההחלטה התקבלה אתמול ולמעשה מהירות ההחלטה והיציאה אל הפועל קצת הפתיעה אפילו אותנו.

אחד הדברים שניסיתי לשפר בטיול הוא לא להתעסק יותר מדי בתכנון העתיד ועל כך כבר כתבתי באחד הפוסטים הראשונים ("תכנון ומקריות-הטיול כמשל לחיים"). הודו היא מצע טוב לאימון מסוג זה, דברים פה בדרך כלל לא עובדים כמו שאתה מתכנן או מדמיין ואכן עושה רושם שהתקדמתי בתוכנית האימון. אמנם הרגלים ישנים קשה לשנות וראשי עדיין עסוק יותר מידי בתכנון, אך השיפור העיקרי הוא שאני לא לוקח את עצמי יותר מידי ברצינות. אני עדיין מתכנן, אבל זוכר שרוב הסיכויים שהמציאות תכתיב אחרת ואת התכנון אפשר יהיה למעוך ולזרוק לפח התכנונים העולה על גדותיו. השלב הבא בתהליך האימון הוא לחסוך את שלב עודף התכנונים, להחליט החלטות יותר מתוך מצב ההווה ובכך להכניס יותר מנוחה ושקט לחיי.    

ההחלטה לחזור מתבשלת אצלינו כבר זמן מה. בשבועות האחרונים התחלנו להרגיש שמספיק לנו, אך גם הרגשנו שאנחנו רוצים לעשות עוד כמה דברים לפני שנעזוב את תת היבשת. מאז שנזרע בנו הרצון לחזור הביתה, נכנס לפעולה הצד המתכנן והתחלנו לחשוב, מתי כדאי לחזור ומה בדיוק נעשה עד הטיסה חזרה. כיוון שעד לנקודה זו, הטיול שלנו זרם מיום ליום מבלי תכנונים מיותרים מערכת התכנון הייתה מעט חלודה, אך במהרה חזרתי לסורי הסורר. בדיעבד אני  מבין (שוב) שכל התכנונים היו מיותרים. תוך כדי מחשבות ותכנון התרחשו דברים שחיזקו את הרגשת המיצוי והרצון שלנו לחזור לארץ (שלשול רומנטי, נסיעת לילה מטישה, הודים מתישים, ביקור של אחי ומשפחתו בארץ ועוד). שארית השהות המתוכננת שלנו בהודו, הלכה והתקצרה מיום ליום.

את הקץ למסכת התכנונים המשתנה ללא הרף, שמה צופית. אתמול בבוקר היא קמה ואמרה שהספיק לה מהודו ואין סיבה לעשות דברים בכח, רק בגלל שתכננו. לאחר הרהור בעניין והתלבטות קצרה אמרתי לצופית שאני מרגיש אותו הדבר והחלטנו להתקשר לחברת התעופה ולברר למתי יש כרטיסים לארץ. הרגשתי שאני חוזר לתוכנית האימון שלי להפחתת התכנון ושיפור הספונטניות. הרגשתי שוב בנוח בבגד האימונית שלי.  לאחר שיחת הטלפון, הבטנו זו בעינו של זה במבט מופתע והתחלנו לעכל שבעוד יומיים נהייה בארץ. עכשיו כשחזרתי לסורי הספונטני, אני יכול להמשיך לטייל… 

נ.ב-  בגישה ספונטנית זו, אני יכול להגיד שאני מתכנן פרסום של לפחות עוד שני פוסטים נוספים בהשפעת הטיול. אם אתם מתכננים לקרוא אותם, אתם מוזמנים להכנס לבלוג גם אחרי חזרתינו לארץ. הפוסט הראשון מתוכנן  לדבר על דברים שיהיה לי כיף (ואני מתכנן) לעשות בארץ. הפוסט השני מתוכנן לדבר על תכנונים לגבי עתיד הבלוג ומה אני מתכנן לעשות אחרי המוות.   תכננו את זמנכם כך שתוכלו להמשיך לקרוא ולהגיב.     

     

פוסט זה פורסם בקטגוריה בדרך חזרה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חוזרים הביתה- לא פוסט אחרון

  1. אהוד הגיב:

    ברוך שובכם לארץ הקודש. נשמח לשמוע פנים אל פנים על החויות המתישות והמעוררות שהיו לכם בהודו

  2. ממי הגיב:

    איזה כיף! בשורות משמחות מאוד. פגישת מחזור חיפאית אחרי ליל הסדר?

  3. nachum הגיב:

    it was very intersting your writing.keep writing -dosnt matter from where,and read the last chapter of three man in a boat..all the best for two of you.

  4. נחום,
    תודה על העידוד למשיך ולכתוב. בלי להתחייב או לאלץ, אני מאמין שהכתיבה תמשיך באופן טבעי וכמו שכבר אמרתי יש כבר 2 קטעים חדשים על הכוונת.
    שלושה בסירה אחת הוא בהחלט אחד הספרים הטובים לטעמי. אני לא זוכר את הפרק האחרון, אבל אקבל את עצתך ואקרא בו שוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s