זה אומנם נדוש להגיד שכל שינוי גדול מתחיל בצעד אחד קטן, אבל הנה סיפור שאולי יעודד אותי וגם אחרים להמשיך לעשות למרות שלפעמים נראה שהעשייה הסביבתית של כל אחד מאיתנו היא רק טיפה בים.
כשעברנו לגור בחיפה ואמרנו לשכנים מלמטה (שהם במקרה גם ההורים שלי) שאנחנו רוצים לעשות קומפוסט בחצר, קיבלנו תשובה חשדנית וחוששת בדבר זבובים, ריחות רעים ושאר מזיקים. קשה לשכנע אנשים, שהזבל שהם כל כך רגילים לזרוק לשקית וכעבור יומיים הוא מסריח ונוזל, יכול להפוך לתערובת עם ריח אדמת יער נהדרת שמעשירה את הקרקע בגינה ובכל מקום אחר. אחרי מסע שכנועים קיבלנו אישור לתקופת ניסיון.
ארבעה חודשים אחרי, הקומפוסט שלנו קיבל היום חיתול מתכלה של יובלי ויש כבר כמות יפה של קומפוסט כיוון שאל הזבל האורגני שלנו מצטרף גם זה מהקומה למטה. בבית שבו לפני הצטרפותינו חיו זוג שהיה להם צורך בשני פחים, אחרי הצטרפותם של עוד שני מבוגרים ותינוק, נדיר שמתמלא יותר מפח אחד. מי שמרוויחה הכי הרבה ישירות מכך היא עיריית חיפה שמשלמת הרבה כסף על הטמנת כל טון אשפה, אבל אנחנו גם מרוויחים מזה שאנחנו מרגישים שעשינו משהו נכון, הסביבה מרוויחה וכן, גם אתם.
אבל זו לא סיבה לכתוב פוסט. הסיבה האמיתית נעוצה בתמונה הבאה.
בתמונה שתי חביות שזוגתי ואני גייסנו לטובת הכנת קומפוסט בביקורינו לפני יותר משנתיים באשראם של אמה שבמדינת קרלה, דרום הודו. בפוסט שכתבתי בעקבות הביקור באשראם (http://royfed.blogli.co.il/archives/21 ) כתבתי את הדברים הבאים:
הזבל שמיוצר באשראם ממוין לפחים שונים לפי תכולתו: פלסטיק, נייר, זכוכית, חומר אורגני וכו,. המיון כשלעצמו הוא טוב, אך כמו הרבה דברים בהודו, כשלומדים משהו מהמערב- לא תמיד מפנימים את כל התהליך. אחרי המיון, הפלסטיק והנייר נשרפים והזבל האורגני פשוט נזרק לנהר… בשלושת הימים הבאים, ארגנו פינת קומפוסט ומהזבל האורגני שאספנו במשך יומיים, הכנו בערך טון קומפוסט.
לפני כמה שבועות נודע לנו דרך חברה שהבת שלה גרה באשראם שזה לא הטון האחרון של זבל שבמקום להזרק לנהר הופך לקומפוסט. למעשה כיום ממוחזרים באשראם טון של קומפוסט בכל יום. בקומפוסט מעורבבים גללים של פילים ופרות והוא משמש לגינת הירקות באשראם ולצורכי חינוך תלמידים הלומדים על שימוש בקומפוסט לדישון צמחים. מי שלא מאמין או סתם רוצה לקרוא על הקומפוסט באשראם מוזמן להסתכל בקישור הבא- http://www.amritapuri.org/6169/waste-cycle/.
והנה קצת תמונות מהאתר:
ערמות הקומפוסט כיום
גינה המבוססת על אדמה המועשרת בקומפוסט
יותר מבביתינו בחיפה, כאן המשמעות של הכנת קומפוסט משמחת הרבה יותר ובמקרה הזה מי שמרוויחה הכי הרבה ישירות מכך היא המערכת האקולוגית של הנהר שמימיו כבר לא מזדהמים בטון של אשפה מדי יום.
ולסיום ציטוט מפיה של אמה-
“Whatever is provided by Nature, the very source of flowers, plants and our food, should be lovingly returned to it. This is the symbolism behind offering flowers to God. — Amma
ים מדבר וכל השאר 
נחמד לגלות שאתה עוד כותב. 🙂
ויש לי גם שאלה. בהנחה שזבל אורגני נזרק לנהר, הוא לא הופך למועיל לסביבה ממילא? זאת אומרת, בראייה סביבתית רחבה במה תהליך הקימפוסט במיכלים שונה מתהליך ההתפרקות הטבעי של הזבל האורגני בנהר?
בן אליהו,
נחמד לראות שאתה עדיין קיים ;). עברת במחשבותי כמה פעמים בתקופה האחרונה והיום פגשתי איש יקר שלמד איתנו בכיתה (לא נסגיר את שמו בלא אישור אך הוא עונה לשם ה"ביישן הזוהר") ושאלתי האם יודע דבר על שלומך.
בעניין השאלה. בנהר יש באמת כמויות גדולות של חומר אורגני בצורות שונות, אבל במערכת "תקינה" מתקיים איזון בין מפרקי חומר אורגני- צמחונים- טורפים וכו'. כשמוסיפים כמויות גדולות של חומר אורגני, המערכת צפויה לצאת משיווי משקל דבר שעלול להוביל לקריסה של המערכת האקולוגית. לדוגמא סביר שהמפרקים הקיימים לא יספיקו לפרק את החומר האורגני הנוסף-> יתפתחו הרבה אצות -> (הכחדה של יצורים רבים שזקוקים לפני המים לנשימה ולפעילות אחרת) -> אור השמש לא יחדור לעומק הנהר -> פחות פוטוסינטזה בגוף המים -> סביבה אנ-ארובית -> מוות של יצורים רבים בנהר.
מקווה שעניתי ומקווה שאתה בטוב