בינתיים החיים קורים. מלאים עד אפס מקום בארועים שאני בולע מבלי להספיק לעכל. הזמן מתמלא במשוואות לשיקוע חלקיקי זיהום אויר, בקורס הכנה ללידה בקורס על חשיבה חיובית במבחנים ובסידורים שלא נגמרים. החלל מתמלא בבטן ההולכת וגדלה של זוגתי, בבגדי תינוקות, במיטת תינוק שבנינו ובמתקן פשוט שבניתי לאגירת מי גשמים (להשקיית הגינה בקיץ). כל אחד מאלה יכול לכלכל בכבוד פוסט שלם ובשאיפה חלק מהם יעשו זאת בעתיד.
ובכל זאת בכדי לא לאבד את קוראי הבלוג הספורים שנשארו ובעקבות מקרה שקרה, אני מכריז על פתיחתה של פינה חדשה בבלוג- פינת ההיסטוריה. ההיסטוריה כידוע כבר קרתה וההיסטוריה גם הוכיחה שאנחנו לא לומדים ממנה דבר. אבל לולא היו אנשים מתעדים את הארועים לא היינו יכולים ללמוד שאנחנו לא לומדים מההיסטוריה. החלטתי להצטרף למתעדים. לפני כשבוע פרצו לבית הורי גנבים שברוב טובם עזרו לכח הכובד להעביר את כל החפצים ששהו בגובה, חזרה אל המקום אילו שואפים כל החפצים- הרצפה. בחדר נעורי שהורי נמנעים מלהשתמש בו לשימוש אחר מצאתי על הרצפה את קופסאת המתכת ובה המחברות שבהם כתבתי מאז גיל חמש עשרה. הפורצים לא בזבזו את זמנם היקר בקריאת הירוהרי העלם הצעיר כיוון ששוויים כיום בשוק אינו גבוה, אך הם דאגו לפזר אותם ביעילות כך שאוכל לערוך בהם עיון מחודש. הפגישה המחודשת עם המחברות הישנות הביאה אותי לכדי החלטה לתעד חלק מהדברים שכתבתי. ערכו של תיעוד בראיית הדברים בפרספקטיבה אחרת, מעניין לראות את השינויים אך מעניין מכך לראות את הדפוסים הלא משתנים שבהם צועדת הוויתי. כיום אני מאמין שגם את הדפוסים העמוקים ביותר ניתן לשנות אך הדרך לשם דורשת עבודה וזמן ובנתיים הוכחתי לעצמי כמה למעשה קשה ללמוד מההיסטוריה.
להלן קטע א' בפינת ההיסטוריה שלי.
האיש שחי בינתיים / נכתב ב- 30/03/1999 בזמן השרות הצבאי.
האיש שחי בינתיים, הוא חי בינתיים. עוד מעט הכל יסתדר, עוד מעט הסתם יגמר.
לאיש שחי בינתיים ברור שלא זו הדרך, אבל זה לא נורא, כי זה רק בינתיים, עוד מעט הכל יסתדר עוד מעט הצבא יגמר.
ובינתיים ? זה בסדר כי זה רק בינתיים.
האיש שחי בינתיים ממשיך להסתגר, לא ברור אם הוא בכלל מתבגר.
לאיש שחי בינתיים יש אופי טוב עם יתרונות, לאיש שחי בינתיים יש סתם דיכאונות, כי לפעמים הוא מבין שהבינתיים הזה הולך להשאר ואולי בעצם זה בכלל לא בינתיים…
אך האם אפשר בינתיים לעשות דברים שסותרים את הכל?
יבוא האיש שחי עכשיו ויגיד: " אם זה כיף! אז למה לא !? "
והאישה שסובלת עכשיו ובעתיד תחיה טוב תגיד: "אתה איש טוב, בינתיים אתה חי, אל תהיה כמו כולם" , "אתה איש חכם ומיוחד, עזוב אותך מאנשים שחיים עכשיו, שים אותם בצד"
יבוא האיש שחי בינתיים ויגיד: "אני צריך על זה עוד לחשוב, עוד לא החלטתי מה בעצם טוב" אבל לא נורא יש עוד זמן. ובנתיים !?
בינתיים הוא חי בינתיים.
ים מדבר וכל השאר 
1. שוביים= שוויים.
2. כולי תקוה שיושבי הבית התאוששו כבר מאי הנעימות, ושמחבָּרות ודפי פרויקט האנשים הקטנים הזכור לטוב נותרו ללא פגע.
3. משהו אכן נשאר, אבל הנימה הפכה מחויכת יותר (לא רציתי להשתמש ב"שקולה"). בכל אופן, אני לא בטוח שהכל בר שינוי. נראה לי שיש איזה יסוד מוצק שאת הביטויים שלו ניתן לשנות, אבל שינוי במובן העמוק, לא יודע.
הי,
לא ידעתי! ביליתי לי על פני הר וגיא בדרום אמריקה וכאן דברים מתרחשים. אני מקווה שלא נותרה טראומה רבה מהפריצה.
ועוד מזל טוב אחד על התרחבות המשפחה
נשיקות
שני
בן אליהו-
1. בכלל אין טעות כתיב, אולי כדאי שתבדוק שוב. טעיות כתיב הם עוד דבר שלא משנה כמה אקרא ואכתוב הם לא נעלמות. מעניין אם גם זה יכול להשתנות?!
2. התאוששו כבר מזמן ובעקבות החוויות האחרונות אולי אפילו כבר שכחו
3. הנימה, (זו שהפכה יותר מחויכת) לטעמי מצביעה על השינוי החשוב שהוא השינוי בדרך שבה תופסים את החיים. אני נוטה להסכים איתך שישנו יסוד מוצק שאת הביטויים שלו ניתן לשנות, אבל נראה לי שיש לנו שוני בתפיסת העומק של אותו יסוד ולכן גם של עומק הביטויים שניתן לשנות. אשמח לדסקס זאת בפגישתינו הבאה שמקווה שתהיה קרובה יותר בעקבות ארועי ה 23 בפברואר שגם עליהם עוד יסופר בבלוג.
בת דודותי
טוב שיש סוג של החלפת עדכונים בינינו דרך הבלוג. נראה לי שלא נשארה טראומה מהפריצה, בעיקר בעקבות החידושים מסוף השבוע שעבר, שמהווים תרופה מרגיעה לסבא והסבתא המאושרים.
ומה עם דרום אמריקה, מה נשאר ממנה אצלכם? קניתם למה? אנחנו רוצים לראות קצת תמונות!
תודה על מזל טוב, קצת יותר פרטים יופיעו בבלוג בהמשך כשקצת נתאושש…
נשתמע