כשפק מרגיש עייף, ולא בא לו להשתתף, בפעילות חברתית או באיזה יום כיף,מיד הוא שולף, שהוא הרי היה שמח להגיע, עם רק היה יכול,זאת אומרת, הוא רוצה, אבל קבע זאת כבר אתמול,עם ידידה להיפגש, הוא באמת קצת מתרגש, וזה סגור אך לא סופית, עם בחורה ושמה צופית.
ויום אחד פק, קבל עם ועדה הכריז היא לא סתם ידידה,זאת אומרת, היא בעצם יותר כמו… חברה. החברה התרגשו נורא. ומיד, כי כך נהוג, אורגן מפגש עם בני הזוג. ואז לפתע התגלה שיש כאן איזו תקלה. ביומולדת- היא לומדת. בטיול- נסעה לחו"ל. בארוחה- היא אצל המשפחה. ובחנוכת הבית- היא במסיק עצי זית. החברה החלו, אפס לחשוב, משהו כאן מריח לא טוב.
וככה החלה האווירה החשדנית, לגבי פק וצופית החברה הדמיונית. כל העניין נראה קצת מופרח, אולי החברה היא רק עורבא ופרח. וככל שהזמן התמשך הסיפור הלך והסתבך. וכך שמענו הגוזמה, על קטיף המנגו ברמה. ואחר כך, הוא שלף, סיפור על הטיול המשותף. חצי שנה באפריקה מסתובבים בין הכושים, ואחר כך בהודו לטיול שורשים, כולל שבוע בסדנא של קומונת קומפוסט בגינה. וגם אותו סיפור אומלל על איך שניהם קנו גמל. ובינתיים בירושלים לא חברה ולא נעליים. איש לא ראה, ואיש לא שמע, על אותה עלמה תמה. ועכשיו שיא השיאים הוא הכריז הם נישאים. והנה כולנו כאן, אורחים ורב וגם חתן. אולי נזכה כבר במחילה, לראות סופסוף את הכלה?
ים מדבר וכל השאר 