התעוררתי שטוף זיעה והלום שינה , אחרי לילה קצר שכולו חלום ארוך וחי יותר מהמציאות.
ובחלומי אני לבוש לבן מכף רגל ועד ראש ולצידי אהובתי, יחפה, מחייכת ושיניה הלבנות מתמזגות עם שמלתה ובולטים השניים על צבע עורה השזוף. והזמן זורם לאחור ולפתע שנינו עומדים באותו המקום, לבושים בגדי עבודה, חופרים ומגרפים אדמה. ובין מכת טוריה אחת לשנייה אני מרים את עניי ורואה כי מולי שער לבן. מוזיקה החלה להתנגן ודרך השער החלו נכנסים אנשים בלבוש חגיגי. כשקרבו האנשים, הבחנתי שאת כל אחד מהם כבר פגשתי במהלך חיי והיו מהם שחייהם שלובים בחיי מהשלבים הראשונים. היו שם בני משפחתי, חברי הטובים, משפחתה של צופית, חבריה, חברינו. כולם ניגשו אלינו וחיבקו אותנו בחום. ניסיתי להיזכר איזה מעשה כביר עשינו בכדי לקבל את כל האהבה הזאת. לא הצלחתי להזכר בדבר.
לפתע קראו לנו ואמרו כי מהכניסה האחורית, הגיע איש לבוש שחורים. האיש אמר לי לחתום ולנקוב במחיר לאהבתינו. באותו הרגע רציתי לנקוב בפרצופו ולגרשו, כי גירש הוא את שימחתי. עמדנו שנינו, אני וצופית, לבנים ולצידינו השחור. כולם עמדו סביב, הסתכלו, חייכו, צילמו. השחור דיבר, אנחנו השתעממנו, לצופית היה חם, חימתי בערה מבפנים וחמתי הייתה מאושרת. השחור נתן לי לפרוק זעמי בשבירת כוס, באותו הרגע יכולתי לנפץ ברגלי מסך טלויזיה.
והחלום הפכפך וחזק והנה אני מוקף אנשים מתנוענעים, מחייכים, מזיעים לקצב המוזיקה. ולחלקיקיי שנייה אני מרחף באויר מעל כל ההמולה ואני רואה את כולם, איש איש שקוע בעולמו, מפרק את תלאות דרכו ולרגע הכל סביבי שקט. וברגע הבא אני נוחת לתוך זרועותיהם של שניים מטובי חבריי, והמוזיקה חוזרת לנגן.
ובתוך ההמולה אני מחפש את אהובתי (והחלום מגשים חלומות) והנה שנינו יושבים ומקשיבים לאנשים שמקריאים דברים על חיינו, מברכים ושרים. והקהל מקשיב וגם סרט מוקרן ואנחנו הגיבורים. והקהל מוחא כפיים ומחבק ואני מתרגש ושוב מנסה ללא הצלחה להזכר מהו אותו מעשה כביר שעשינו ובזכותו מגיע לנו כל הכבוד הזה.
ושוב המוזיקה והזיעה והטרוף ומשהו חדש ישן מופיע שוב ביני ובין החברים שמלווים אותי מילדות. ומשפחה וחיבוקים ופרדות והכל מתערבב כמו האלכוהול שמתערבב בדמם של אורחי, כמו המוזיקה המערבבת את גופי.
ולפתע שקט, רוב האנשים עזבו. אנחנו יושבים במעגל והסיגריה עוברת בין חברים לאחים ומדברים בשקט על מה שהיה ולאט לאט כולם נרדמים ורק אני וצופית ערים, מדברים, לא יכולים להרדם מרוב עייפות. והאור מתחיל להפציע ואנחנו מחובקים מתעוררים שטופי זיעה והלומי שינה אחרי לילה קצר שכולו חלום ארוך וחי יותר מהמציאות.
ים מדבר וכל השאר 
זמן מה לפני חתונתכם יצא לי לחשוב על חתונתי (לא שיש כזו על הפרק). ניסיתי להבין איך חתונה כמו שאני מכירה חתונות יכולה להיות קשורה אלי, ניסיתי לדמיין איך יכול להיות שיאפרו אותי או שיסדרו לי את השיער ולא הצלחתי אז אמרתי לעצמי שנדבר שוב (אני עם עצמי) כשיהיה רלוונטי אולי עד אז כבר אהיה אחת שכן מתאפרת ומתיפיפת. ואז הגעתי למקום חתונתכם וקבלתי תשובות.
רוצה לומר שאתם בהחלט מעוררי השראה והיה לי לעונג ולכבוד להיות אתכם בחגיגת נישואיכם וגם על הדרך השכלתי. תודה.
אשריכם שהגשמתם את רוב רובו של חלומכם, הדרך למסד בה את אהבתכם . והאיש בשחור, איך סבתא שושנה, רועי, היתה אומרת, הוא נגד עין רעה. בא לסמל שבמציאות, בניגוד לחלום, לא הכל מושלם והחיים אינם שחורים או לבנים אלא ברובם אפורים .
היה נפלא להיות איתכם שם.
צופית ורועי
אם אתחתן עם יפלה פעם שנייה (למה לא) כזו חתונה אני ארצה. עם הרגליים על האדמה החשופה ומעלינו שמיים עם ירח של חלומות. עם אנשים אמיתיים, פתוחים, אוהבים ושמחים. עם שימחה מהלב וריחוף של סיגריה שעוברת ומאחדת, ויין שמוציא סוד. עם מוזיקה שיש בה נוסטליה ומביאה שימחה. עם טעמים ערבים לחיך וריח של שדות. עם הדר ויופי של פשטות. עם ניסיון חיים של עשרות שנים (לא 7 כמוכם, למרות ששבע הוא מספר מיוחד וחשוב) ואהבה אהבה ועוד אהבה
אוהב אתכם
גרשון
תודה לכל מי שקרא, שהגיב, שהיה.
זה לא היה משמעותי לנו ללא היותכם שם.
אני שמח שיש שהסכימו איתנו שאפשר גם אחרת, ללא איפור וחליפת חתן אבל עם אותה השמחה.
אני מקווה שיהיה לי (וגם לנו) את האומץ והפתיחות ליישם שעור זה גם לדברים אחרים בחיים, שהרבה פעמים ברור לכולם איך "צריך" לעשות.
פק וצופית יקרים
מאוד שמחתי והתרגשתי לחלוק איתכם את השמחה. הרגשתי גאה על כך שאני חברה שלכם ואיחלתי בליבי להרבה שנות קשר ומפגשים.
אני מרגישה שהכי משמעותי היו לי הדברים שהקראתם. המשפטים על הרצון להיות בשמלה פשוטה וללא איפור, הרצון לחיות ביחד ללא מסכות, ככה פשוט כי זה אתם. ההבנה כי שלמות המשפחה חשובה מהרבה עקרונות אחרים והרצון לקבל זה את זו כמו שאתם, דיברו אלי מאוד והרגשתי שיכולתי לומר אותם בעצמי (עם פחות כישרון). וזה חשוב כל כך למצוא חברים שאתה מרגיש קרוב אליהם בערכים ובבחירות בחיים. גם אם כל אחד מוצא את הדרך שלו לבטא אותם. הרי בזה היופי, במיוחד כאשר יודעים שנוקודות המוצא דומות. שמחתכם, והתרגשותכם ריגשה אותי מאוד וכמו בהרבה נקודות שיא גם העציבה וחיברה לאובדן שלי ולגעגועי לאימי. נזכרתי איך הייתה מאושרת וגאה בחתונה שלי, ואיך נתנה לנו את היד החופשית לבחור את בחירתנו.
אני מרגישה שבדומה אליכם עשינו אני ואורי מסע משותף לרקימה של חתונה משלנו של ביחד אותו חלקנו לערב אחד עם כולם. נראה שגם אתם רקמתם לכם בשבע שנות חברות את החתונה שלכם, ואת הדרך שלכם להביא אותכם אלינו ולאפשר לנו לשמוח בשמחתכם ולערב אחד להיות איתכם באהבה גדולה, אמיתית ועם חיבוק שאומר אנחנו כאן.
רותם
אחי הקטן אתה גדול. טוב לנו לחלום אתכם ביחד באותו יום יפה ומעורר השראה. אוהבים אתכם הרבה הרבה.