הבלוג משנה פניו

רגלי טובלות במי המפרץ הקרירים ועייני בוהות בהרי אדום המאדימים מולי. טמפרטורת הרוח דומה לטמפרטורת האויר המייבש את הבגדים במכונות ייבוש כביסה. מישהו שכח את דלת המכונה פתוחה והרוח החמה ממנו נושבת עלי ללא הפסק. מי האוקיאנוס הצעיר של מפרץ אילת, קרים ממי האמבטיה החמימים של הים התיכון אליהם הורגלתי מילדות. קפיצה למים הקרירים תגרום להקלה גדולה, אך למרות זאת ההחלטה לבצע את הצעד הראשון לא באה בקלות. החיים מלאים בהחלטות שאתה רוצה להוציא אל הפועל, אך הצעד הראשון קשה לביצוע. לקום מהמיטה אחרי לילה קצר, לצאת ממקלחת חמה ביום חורף קר, לקפוץ למים קרים, להתחתן. המכנה המשותף של כל החלטות אלו, הוא שקשה לסגת מהן לאחור.

קפצתי למים. החלטנו להתחתן, לעבור לגור באילת והתחייבתי למחקר של שנתיים במכון למדעי הים. המים הקרירים עוטפים את גופי . ההחלטה היא דבר מרגיע, אך לפני אוקיאנוס עמוק ומסתורי שמעורר לא מעט פחדים. במחקר שלי לתואר השני, אדגום מים מאוקיאנוס זה ואנסה למדוד את ריכוזי החומרים שלא ניתן לראות בעין, אך הם משפיעים על כל מערכות החי בים וביבשה.

המים במפרץ אילת הגיעו אילו מהאוקיאנוס ההודי, דרך מייצרי "באב אל מנדאב" והים האדום. טיפת זעה שנשטפה ממני לפני שנה באקלים הלח של הודו, חוזרת ונדבקת לגופי במי מפרץ אילת. הטיפה שחצתה את מרחבי האוקיאנוס מעוררת בי זכרונות של טיול, חופש, שלווה, מחשבה פתוחה וכתיבה. הכתיבה בשבילי היא ריפוי. עוד דרך להתגבר על הריק הקיומי שמחלחל כל כך בקלות לחיים. האלמנט החשוב בכתיבה הוא ההבעה. ההבעה עוזרת באופן לא ברור להתגבר על מועקה לא ברורה. החשיבות היא לא מי יקרא את הכתוב, אלא עצם הכתיבה. הפרסום בשבילי הוא תמריץ להמשיך ולכתוב.

הבלוג שנולד בהודו משנה את שמו וממשיך להתגלגל. לאחר ההתחיבויות שלקחתי בחודשים האחרונים, זו תוספת קטנה וקלה לרשימה. מעבר לכך התחיבויות הן רק אשליה של משהו קבוע בעולם משתנה. לפחות השם החדש של הבלוג לא כל כך מחייב.

imgp1349.JPG

הנוף הנשקף מהמעבדה. תבואו לבקר…

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חיים דרומיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הבלוג משנה פניו

  1. federman הגיב:

    אנחנו באים, אחי, אנחנו באים.

  2. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    היי היי! בפורמאט חדש ומשופר!

    ברוכים השבים (רשמית) לדרום החם. הלוואי וגם כאן היה ים במרחק יריקה… אין ברירה, נקפוץ לביקור.

    שמעתי אתמול הרצאה נחמדה של שמעון אדף, משורר\עורך\ג'ינג'י מוזר, על הריפוי שבכתיבה. הוא דווקא חושב שזו התכונה הפחות מענינת שלה, ואמר שמי שכותב לקהל ומתעלם משיקולי אגו, מרמה את עצמו 😉 . לא אומר שהשתכנעתי, אבל הוא האיר כמה נקודות מעניינות, אין ספק…

    בכל אופן, תענוג לשמוע ממך, ולדעת ששוב כדאי לבקר כאן מדי פעם.

  3. שני (בת דודתך) הגיב:

    אני ממשיכה לעקוב.
    תמשיך לעדכן
    מקווה שנתראה בקרוב

  4. בתקופה האחרונה הראש עסוק בהרבה דברים ולא מתפנה לכתיבה.
    נחמד שיש עוד כמה שממשיכים לעקוב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s