אנשי הנוצה- פרסומת לא סמויה ולא ממומנת

אני לבד. מסביבי גבעות ירוקות, ציוץ ציפורים. אני חופשי., כך לפחות חשבתי. ארץ זרה, ברדיוס של מאות קילומטרים אין איש שמכיר אותי, הכפר הקרוב ביותר נמצא במרחק 5 דקות הליכה אבל גם שם אין איש שאוכל לדבר איתו באותה השפה. ההרגשה היא חזקה ומיוחדת אבל באופן מוזר אני לא מרגיש בודד.

הגעתי לעיירה הררית ולא פסטורלית בשם מדיקרי. מניסיוני ההודי, ידעתי לא לפתח ציפיות לעיירות שקטות ופסטורליות. הצדק היה איתי. כשירדתי מהאוטובוס החלטתי- פה אני לא נשאר. מזלי הטוב גלגל לידי את המקום הנפלא הזה. שטח טבעי במרחק 4 ק"מ מהעיירה ובו: 3 בקתות למגורים, מקלחת תחת שיח, שרותים, 3 עצים גדולים ושאריות מדורה. המקום משמש כבסיס לתיירים שיוצאים לטרקים באזור. חיפשתי שותפים לטרק, אך לצערי (שיותר מאוחר הפך לשמחתי), באותו היום לא היו שותפים ואני זכיתי בממלכה כולה למשך שלושת הימים הבאים.

אחת ההגדרות לחופש היא היכולת לעשות מה שרוצים. לפי הגדרה זו, החופש תלוי גם במה שרוצים. באותו הבוקר בממלכה שלי, לא רציתי הרבה. רציתי בדיוק את מה שיש ולכן הרגשתי חופשי. ישבתי ברגליים מסוכלות, עיניים עצומות והקשבתי לקולות הטבע ולהתרחשויות הפנימיות. ניסיתי לחוות את ההווה ולא לרצות דבר מלבדו. הדקה הראשונה הייתה קלה, אבל אחריה מישהו התחיל להפריע לי. כל מה שרציתי באותו הרגע היה שקט, אבל הוא מצידו המשיך להטריד אותי ללא הפסקה ובכך פגע בחופש שלי. אויב מתוחכם חדר לממלכה שלי, לתוך ראשי וגרם לי להבין שגם שאין איש מסביבי, אני עדיין לא אדון לעצמי.

המוח שלנו הוא כמו "טייפ" שמקליט ומשדר ללא הפסקה. ברגע שננסה לעצור את השידור, המנגנון האוטומטי יתחיל לשדר מחדש. המחשבה הראשונה שהתגנבה לראשי הייתה- "המממ… כמה טוב לי" השנייה- "אני צריך לספר על זה לצופית" ,אח"כ- " אני צריך לכתוב על זה בבלוג" ואחריה-"אוף הבלוג המחורבן הזה מטריד אותי, אני לא כותב כדי לרצות אחרים ואני לא מטייל בשביל לכתוב בלוג". ציוץ ציפור החזיר אותי להווה. פקחתי את עיניי ועל ענף סמוך ראיתי ציפור בעלת זנב מדהים באורך של כפעמיים אורך גופה. שוב מחשבה- "לפי תאוריית ההכבדה, הציפור מפרסמת את עצמה בכך שמראה שיש לה זנב כה ארוך ומכביד ובכל זאת היא שורדת". חזרתי להווה ואמרתי לה- היי ציפור גם אני איש נוצה (Feather-man) וגם אני מפרסם את עצמי- יש לי בלוג ולפעמים גם עלי הוא מכביד. היא לא ענתה. עוף מוזר…

long_tail3.jpg

Longtailed shrike

המוח שלנו גם הוא מכונה מוזרה- הוא משדר באסוציאציות. חשבתי על פרסומות ונזכרתי- מערכת הבלוג שלי מציעה להכניס פרסומות לבלוג ותמורת כל 1000 כניסות לקבל 8 שקלים. סכום כזה בארץ הוא זעום, אבל בהודו מדובר ב-80 רופי ששווים ארוחה זוגית מלאה כולל שתייה ומנה אחרונה. נשמע מפתה? נזכרתי במשפט ששמעתי מפי איש חכם- "ארוחות חינם יש רק במלכודת עכברים". אולי כדאי שאזהר.

המוח המשיך לדוש בנושא הפרסומות. פרסומות פוגעות בחופש הבחירה שלנו. מאחורי כל פרסומת יש אינטרס שהוא אף פעם לא טובתך האישית. הפרסומות נידחקות לכל פינה בחיינו, מנסות לקבוע מה טוב בשבילינו ועושות זאת בשיטות מתוחכמות. חלק משיטות אלו יוצרות במוחינו קישור בין האובייקט המפורסם לבין גורם נוסף. חלק מהקישורים האלה מעוותים עד כדי גיחוך. בחורה סקסית מפרסמת משקה לרקבון השיניים, טבע מדהים ושקיעה מפרסמים חברה להפצת הקרינה ופרות מפרסמות שוקולד. כל הזבל הזה נדחף לראשי במשך שנים ובבוקר אותו היום הפריע לי להנות מהשקט והטבע המקסים של דרום הודו. אך האם אפשר להאשים את הציפור בכל שטיפת המח הזו? הזנב הארוך הוא אמנם רק ייצוג של המוצר המפורסם (הגנים של הציפור), אך אם קישור זה לא יהיה אמין, יתפוס הנץ בזנב הארוך והפרסומת תרד משידור.

כמו הציפור החלטתי גם אני לפרסם את הגנים שלי. פרסומת זו לא מנסה למכור דבר ולא אקבל ממנה ארוחה חינם. הפרסומת נועדה להביע את הערכתי ולחשוף עוד קוראים לכתיבתם של כמה מאנשי משפחת "אנשי הנוצה" (Feather-men).

ראשון המפרסמים במשפחתי היה אחי שהחל בכתיבת הבלוג "גלות רוחנית" בשנת 2004. אחי אסף הוא דוקטורנט לפסיכולוגיה וכיום הוא לומד ומלמד בודהיזם. בבלוג שלו תוכלו לקרוא על: בודהיזם, פילוסופיה, פסיכולוגיה, הורות ועוד. אני קורא נלהב של הבלוג מתחילת דרכו וממליץ בחום- http://www.notes.co.il/assaff/index.asp בימים אלה יוצא לאור הספר "מה עוד אמר הבודהה" – מבחר תרגומי סוטרות מן הקנון הפאלי, בעריכתו המדעית של אסף. שיהיה במזל טוב. אני מחכה לחזור לארץ ולקרוא.

אבי התחיל לכתוב בערך בגיל חמישים ומאז הוא לא מפסיק לרגע. באינטרנט, תוכלו למצוא חלק קטן מכתביו באתר "סקופ", שם הוא מפרסם ככתב: http://www.scoop.co.il/user_homepage.html?reporter_id=153 אבא מעיד על עצמו באתר: –       נולד בעידן הבֵּיבִּי בּוּם, תשעה חדשים אחרי מלחמת העצמאות. עד גיל חמישים לא שאל שאלות, השתתף בכמה מלחמות, הצביע בבחירות והתנהג לתפארת מדינת ישראל. אז פרצה האינתיפאדה המזוינת שהביאה לו את הסעיף. הוא שוחרר ממילואים, נסע להודו, חזר בתשובה, נרשם לסדנה לשיפור כתב היד והתחיל לכתוב שירים. כל מילת תאור נוספת מיותרת ורק אציין שאני קורא נלהב שלו ושבקרוב יצא לאור ספר השירים הראשון שלו (אני כבר קראתי…).

פקחתי את עיניי והיא עוד ישבה שם. היה נדמה לי שהיא צוחקת עלי- "אע'לק מדיטציה…" מי שמפרסם את עצמו, היא אמרה, לעולם לא יהיה באמת רגוע. תמיד הוא ירצה יותר ממה שיש לו, אף פעם לא יגיע לסיפוק. המפרסם רוצה משהו שאין לו, שלא קיים בהווה ולכן יהיה מוטרד ולא חופשי. אם כך גברת זנב ארוך, מה זה אומר לגביך? את הרי פרסומת מהלכת, מח זעיר בגוף מגוחך. הציפור חייכה אלי מתחת למקורה. חופש, רוגע ואושר היא אמרה, הם מושגים שהאדם המציא. חיות בטבע לעולם לא רגועות, החיים הם מתח תמידי של השרדות והתרבות. ההבדל היחידי בינינו לבין בני האדם הוא שאנחנו מקבלות את המציאות כמו שהיא- "חיות בהווה".
ניסיתי להסביר לה שלמעשה אני לא מפרסם כלום, אלא רק מביע את עצמי, אבל היא כבר עפה. בהחלט עוף מוזר…

פוסט זה פורסם בקטגוריה הודו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על אנשי הנוצה- פרסומת לא סמויה ולא ממומנת

  1. קרני הגיב:

    מקסים.
    רועי, מתגעגעת אלייך ואל צופית.
    כרגע מתעסקת בעוד מספר תיאוריות אבולוציוניות.
    תענוג לקרוא מה שאתה כותב, וכיף להתעדכן במה שקורה אצלך, אבל תכתוב רק בשבילך.
    אנחנו נחכה בסבלנות…

  2. גרשון הגיב:

    אחיני היקר
    זה מדהים לגלות איש כל כך קרוב לי, משפחתית, שעולות לו מחשבות שגם עולות אצלי ואני מרגיש אליך יותר קרוב מרק קירבה משפחתית.
    המחשבות על הפירסומת שמנהלת את חיינו הביאו אותי להפסיק לראות פרסומות בטלביזה, ולנסות להפסיק להתבונן בפרסומות בחוצות. אבל נדמה לי שהם חזקים מאיתנו. אם זה מה שאתה כותב בקצה העולם מקום ללא פרסומת, סימן שהם מצליחים ולכן המאבק שלי להתחבר לכאן ועכשיו הוא לא קל
    על האגו אשלך לך במייל מאמר שהתחברתי אליו
    אוהב אותך

  3. אהוד הגיב:

    בתור בעל ענין בכותב ובתור אחד המושאים למסע הפרסום למשפחת ' אנשי הנוצה' היוצאים אט-אט ממחבואיהם ומחדשים מסורת סופרי סת"ם שהיו אבות אבותינו, הרי כל מחמאה שאשלח לך, רועי, תהיה חשודה בעיניך כמוטית. למרות זאת, ויודעים מודעי שאני ממעט במחמאות בכלל ונמנע ממחמאות שוא אפילו לילדי (ובכך אולי פגעתי בשוגג בבטחונם העצמי וגרמתי להם להמעיט בערכם), אהבתי מאוד את כתיבתך. יש לך את זה. את היכולת לתרגם למילים חיות ומשיבות נפש, מראות פנים וחוץ. התנועה פנימה והחוצה מציפור הנפש לציפור המפרסמת את עצמה בזנבה, המפואר מצד אחד והמכביד מצד שני, נוגעת בי כקורא מזדמן. תחזק ידך האוחזת בעט

    אבא

  4. הי קרני,
    אני שמח לקבל עדות כתובה לכך שאת קוראת בבלוג, למרות שכבר מזמן קיבלתי דיווחים בע"פ על כך שאת מקפידה לעקוב. מקווה שלא ירחק היום שנפגש, מתגעגעים, רועי וצופית.

  5. דוד גרשון,
    כיף לי לראות שאתה קורא בבלוג. אני שמח לגלות שוב שיש לנו מחשבות וגישות דומות לגבי החיים ובעיקר לגבי החיים המודרניים. אני מעריך את גישתך ובעיקר את הנחישות ליישם את הדרך הנכונה בעיינך שבהרבה תחומים היא גם הנכונה בעייני. מקווה שהמפגש המשפחתי יהיה מוצלח, ד"ש לכל שאר הפדרמנים (אנשי הנוצה) והמולכואים. מתגעגע, רועי.

  6. אבא,
    אני לא מקשר בין מיעוט המחמאות מצידך לבין חוסר בביטחון העצמי מצידי. לדעתי הסיבות נעוצות במקומות אחרים, אבל נשמור את הדיון הזה להזדמנות אחרת. בכל מקרה, המחמאות, כמו גם הכתיבה שלך נוגעים בליבי.  

    אוהב ומתגעגע, רועי.

  7. שני (בת דודתך) הגיב:

    רועי וצופית היקרים.
    קראתי עכשיו ברצף את כל הסיפורים שלך. צללתי לעולם אחר – לפנזטיה. לעיתים דמעתי, לעיתים חייכתי לעיתים צחקתי ובעיקר לא האמנתי שהכל אמיתי. זה כל כך רחוק מהחיים שלנו היומיומיים כאן שהתחושה הכי חזקה שקיבלתי היא באמת באמת של פנטזיה.
    אני מתרגשת בשבילכם על החוויה שאתם עוברים ומקנאת בה. כתיבתך אכן (אני מצטרפת למשבחים) זורמת וקריאה והולכת ומשתבחת עם הזמן.
    תמשיכו לכם בטיול המטורף הזה אל העולם ואל עצמכם.
    תמיד שואלים כשחוזרים מטיול ארוך "איך היה" והתשובה שלי (כשחזרתי מהטיול הארוך-קצר שלי) היתה "היה הכל: עצוב, שמח, בודד, ביחד, קל, קשה ועוד כמה…" אז אני מאחלת לכם שימשיך להיות לכם הכל ואני אמשיך להתעדכן.
    נשיקות
    שני

  8. שני בת דודתי היקרה,
    סח'טין על ההשקעה, לקרוא רצוף את כל הבלוג- אפילו אני מעולם לא עשיתי זאת. כיף לי לשמוע שנהנת והתרגשת לקרוא ואני חייב להודות שגם אני התרגשתי מתגובתך.
    לגבי תשובתך לשאלה של “איך היה הטיול?" (“היה הכל: עצוב, שמח, בודד, ביחד, קל, קשה ועוד כמה…”), את ממש מוציאה לי את המילים מהפה. התזמון של תגובתך די מדהים כי בדיוק היום סיימתי לכתוב פוסט חדש שמדבר גם על הנושא (בתקווה שיפורסם בקרוב – תלוי בקצב ההקלדה שלי).
    נשיקות וד"ש לרועי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s