לידה מחדש

*עדיף לקרוא קטע זה אחרי הקטע- "חיים בריי קיימא ביערי…"

באותם הצהריים ביער סדהנא, רק העצים שתקו. שתיקתם באותו היום, לא הייתה השתיקה הרגילה והרוגעת של עצים, אלא שתיקה של פליאה ותדהמה. לו היה לעצים פרצוף, פיהם היה לבטח פתוח מעט ועינהם פעורות בפליאה.

שכבתי על מזרון שטח, מכוסה בסדין והתחלתי לנשום לפי ההנחיות שקיבלנו. להשתחרר ולקבל הם מילות המפתח בהתנסות זו. להשתחרר מכל מקובעות שיש לנו לגבי עצמינו ולקבל כל מה שמגיע, לא להלחם או להתנגד למה שמתרחש. ההשפעה היייתה מהירה בצורה מדהימה. כעבור מספר מעגלי נשימה בודדים, התחלתי לחוש דברים שלא הרגשתי מעולם. לא אפרט כאן את מה שעבר עלי, משתי סיבות שלא קשורות למבוכה או בושה., את האגו בהתנסות הלידה מחדש כדאי להשאיר הרחק מאחור. הסיבה הראשונה היא בכדי לא לפתח ציפייה לחוויה ספציפית, אצל מי שרוצה להתנסות בטכניקה. הסיבה השנייה היא, שיש חוויות שהן מעבר למילים וכל ניסיון לתאר אותם, יחטא למציאות ויקבע זיכרון חסר של החוויה.

בעודי שוכב שם, שקוע בהרגשות המוזרות שפוקדות אותי, קולות ורחשים החלו להשמע מסביב. נשימות המשתתפים נעשו כבדות ואליהן התלוו קולות שונים של גניחות ויבבות. מישהו החל לבכות וכמו במחלה מדבקת, הצטרפו אילו אחרים, אחר התחיל לצחוק, מישהו צעק ואחריו צווחות של אישה מבוגרת. בקצה השורה מישהי פירכסה והזיזה את כל הגוף ברעש ומהשורה לידי, שמעתי בכי של תינוקת, למרות שלא היה שם איש מתחת לגיל 18. כך שכבתי לי בתוך מחול השדים הזה, מוסיף את חוויותי לתוך בליל הטרוף. ניסתי לשחרר ולקבל כל מה שמגיע מבלי להלחץ או להלחם בכלום, כי הכל זמני ויש רק דבר אחד שחשוב להקפיד עליו בהתנסות הזו (ובכלל), – להמשיך לנשום. בין המשתתפים, שחלקם כבר לא מודע לעצם השתתפותו, עוברת המנחה ושתי עוזרותיה, מרגיעות, נוגעות בעדינות ומזכירות לנשום (לפי הטכניקה) כל הזמן. אחרי זמן מה, שלי נראה כקצר, אך מסתבר שהיה יותר מחצי שעה, התחילו להרגע הקולות. מדי פעם עוד נשמעה יבבה של מי שעוד לא השתחרר לגמרי ואז הנחו אותנו לשכב על הצד ולהרגע. כעבור כמה דקות התבקשנו לפתוח עיניים ולהתאסף לישיבה במעגל. לפני ההתנסות, התבקשנו לא להיות ליד מישהו שאנחנו מכירים ושסיימנו שמחתי לראות את צופית ובקושי רב, כאחרי מסע מפרך, כיתתי רגלי לשבת לידה ולשמוע מחוויות ההתנסות.

ישבנו במעגל כל משתתפי הסדנא ובעניים אדומות, סיפרו אלו שרצו בכך על חוויות מההתנסות. אחד סיפר שלא זוכר כמעט כלום, אך כשתודעתו חזרה אילו, מצא את עצמו מקופל בתנוחת העובר כשהאגודל בתוך פיו. אחרת סיפרה על זרמים בכל הגוף ואחרים סיפרו שידיהם נתקעו בתנוחה מסוימת ללא יכולת להזיז אותם. מעבר לחוויות הפיזיות, אנשים סיפרו על זכרונות והרגשות שעלו בהם בזמן ההתנסות, ובפתיחות מדהימה חלקו איתנו את שעבר עליהם. אחד סיפר על הבנות שהגיע אליהם בקשר להתייחסותו לאימו שנפטרה כשהיה צעיר, אחר סיפר על זיכרונות ו"פלש בקים" מלבנון ומשהי סיפרה על אונס שעברה בילדותה ושסוף סוף הצליחה לצרוח את כל הצרחות שלא הוציאה מפיה כשנאנסה. אותה בחורה סיפרה שמה שיצא ממנה באותו היום ביער, לא יצא ממנה בעשר שנים של טיפול פסיכולוגי.

כמו שאני רואה זאת, הלידה מחדש היא טכניקת טיפול ללא דרכים עוקפות. אם באמת משתחררים, היא חודרת ישר ועמוק לגוף, לנפש ולתת מודע מבלי לתת לך את האפשרות לנתח ולהבין דברים- מה שיש בך פשוט יוצא החוצה. אחד הבחורים הצעירים תאר את החוויה דרך העניים שלו. הוא סיפר שניסה כבר הרבה סוגים של סמים, אבל זה היה הדבר הכי חזק שהתנסה בו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הודו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על לידה מחדש

  1. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    "הכל זמני ויש רק דבר אחד שחשוב להקפיד עליו בהתנסות הזו (ובכלל), – להמשיך לנשום."

    אהבתי.

  2. ממי הגיב:

    הי פק,
    מעניין לקרא. לתקופה שכחתי שאתה כותב ואז פתאום נזכרתי ובאתי.
    אני מתגעגעת אליכם.
    תמשיכו להנות.

  3. הי ממי,
    אני שמח שחזרת לקרוא ולהתעדכן. אני בכוונה לא מעדכן כל פעם שאני כותב, כי אחת הסיבות לבלוג הייתה להמנע מ"אימיילים" קבוצתיים. מי שרוצה, קורא בזמנו החופשי ומי שרוצה אבל שכח, נזכר בשלב כל שהוא… שמח שנזכרת ומתגעגע.

  4. אהוד הגיב:

    תחילה אתיחס ליכולת הכתיבה שלך. זו הולכת ונפתחת כמו פרח מרהיב וריחני. תאור תגובת העצים בפתיחה יש בו איכויות שיריות.
    הערות קטנוניות בקשר לעברית: עיניים וכיתתי

    הייתי שמח לחוות חויה של לידה מחדש וגם להשתתף יותר בתכנים האישיים שלך, כמובן בזמן ובמקום שיהיו נוחים לך, אם בכלל

  5. תודה על המחמאות, למרות שמחמאות מהורים עלולות ללקות לפעמים בחוסר אוביקטיביות. תעויוט הקטיב וההכלדה- תוקנו.
    לגבי לחוות את החוויה של לידה מחדש. הבחורה שהעבירה לנו את הסדנא היא ישראלית שמעבירה גם סדנאות בארץ. מעבר לסדנא ולשהייה ביער, אני וצופית גם התחברנו איתה וטיילנו איתה ואם בתה במשך כמה ימים. אם אתה באמת רציני, אז אני יכול בהחלט להתגאות באומץ ובפתיחות שלך ואני יכול גם לקשר אותך אם המנחה.
    "להשתתף יותר בתכנים האישיים שלך, כמובן בזמן ובמקום שיהיו נוחים לך, אם בכלל" – אני לא ממש מבין את כוונתך, אבל אפשר לדסקס על זה במייל או באחת מהשיחות השבעיות שלנו שהפכו כבר למסורת.

  6. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    בקשר למחמאות מהורים, קיבלת גם משלי. מספיק אובייקטיבי בשבילך?

  7. אורי חבר יקר, תודה! למרות שאני לא רודף אחרי מחמאות אוביקטיביות, זאת בהחלט מספיק אוביקטיבית בשבילי.

  8. עדינה הגיב:

    רועי וצופית!!
    אחרי כמעט חודש סוףסוף נכנסתי לבלוג. זה ממש מרגש לקרוא על סדהנה.
    אין לי את האימייל שלכם… אבל אני אשמח להיות בקשר (adinahdick@yahoo.com)
    תמשיכו להנות ולהיות שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s