חיים ברי קיימא ביער, או מי חירבן לי בתת המודע?

בספרו "אבות ובנים" כותב שמעון זנדבנק שמספרי סיפורים, יותר משהם ממציאים ובודים דברים מלבם, מקשיבים בעצם למה שעולה מן הלא מודע שלהם ופשוט רושמים אותו. בתור מתעד חוויות ומספר סיפורים טרי, תהיתי איך מקשיבים ללא מודע?!

ישבתי ביער ששמו "סדהנא" (משמעות השם- חיפוש אחר האמת), וניסיתי להקשיב ללא מודע שלי. לא שמעתי כלום. בהקשבה והבעת תת המודע, יש משהו פרדוקסלי. כל מחשבה או זיכרון שעולים בראשי ונדמה לי שמקורם בתת המודע, מיד הופכים לחלק מהמודע. לטעמי הבעת התת מודע יכולה להעשות רק באופן לא מודע ולהבחן בדיעבד.

בתור חבר בקומונת יער סדהנא, זכיתי להשתתף בכמה סדנאות שהועברו על ידי חברי קומונה אחרים. במשך שבועיים התנסתי ולמדתי על טכניקות וגישות שונות שלטעמי כולן מנסות בסופו של דבר לחדד את המודעות שלנו עצמינו ולהאיר לנו חלקים מתת המודע החשוך והנסתר שלנו. הסדנאות כללו: יוגה, יוגה צחוק, בריאות וטבעונות, טכניקת המטמורפוזה ולידה מחדש. מבין אלה הטכניקה החזקה ביותר שחדרה הכי עמוק לתת המודע שלי היא הלידה מחדש, אך על כך אכתוב בפוסט הבא. מעבר לכל הטכניקות, בכל אחד מאיתנו יש כלי לחקר התת מודע. כלי פשוט ויום יומי או בעצם לילי., – החלומות.

הדבר הראשון שהראו לנו בסיור קבלת הפנים היה השרותים. מדריכת הסיור הובילה אותנו ועוד שתי בנות שהגיעו באותו היום, אל תא השרותים שבנוי כולו על טהרת הבמבוק והקש. הצטופפנו חמישתנו בתא, וקיבלנו הסבר על איך מחרבנים בצורה אקולוגית, ברת קיימא. כדי לייצר קומפוסט חרא טוב, כך הסבירה המדריכה, יש לשמור על הכללים הבאים: " בחור הזה משתינים, בזה מחרבנים ואם צריך להשתין בזמן החירבון, עושים זאת לתוך סיר קטן עם ידית עץ ואת השתן מהסיר שופכים לחור ההשתנה כיוון שרטיבות החרא פוגעת ביצירת הקומפוסט. את שטיפת התחת עושים לתוך חור ההשתנה ואם משתמשים בנייר טואלט, זורקים אותו לבור החרבון. לאחר השימוש מפזרים נסורת בבור החרא וסוגרים את המכסה. " ההסבר רווי הפרטים יחד עם השהייה עם ארבעת הבנות בתא השרותים גרמו לי לאי נוחות וכשייצאנו והמשכנו בסיור הרגשתי הקלה.

חוסר הנוחות בשיחה על הפרשות הגוף הוא לדעתי תולדה של תרבות המערב בה גדלתי. נושאים כמו הפרשות הגוף, מין ומוות הם נושאים שמלמדים אותנו בילדותינו לא להעלות בחברה. חרא כדוגמא, הוא דבר שמוציאים לתוך בריכת מיים קטנה, מכסים בנייר טואלט ובעזרת לחיצה קטנה שוטפים הרחק מאיתנו לעבר הלא נודע. ללחיצה הקטנה הזו יש לדעתי השלכות הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.

toiloet.JPG

שרותי הקומפוסט. מלמטה למעלה: מיכל מיים, חור ההשתנה+ סיר, חור החירבון, שק נסורת לכיסוי היציאות בסוף השימוש.

ברמה האישית הלחיצה על ידית ההדחה, דוחקת את נושא הפרשות הגוף אל תוך התת מודע, שם הוא מצטרף לנושאים אחרים שתרבותינו לא יודעת איך להתייחס אליהם (כמו מוות ומין). כשבחנתי את חלומותי כפתח אל התת מודע, לא הופתעתי למצוא שם חלומות על שרותים מזוהמים והפרשות (ואולי זה לא מפתיע כשמטיילים בהודו) על מוות ואנשים שמתו וכמובן על מין.

ההשלכות החברתיות של הדחת השרותים הם הרבה יותר ברורות. בכל הדחת שרותים אנחנו משתמשים ב- 4-9 ליטר מיים. אם נכפיל זאת ב 5 הדחות ליום וב-6 מליוון איש ניתן להבין את המשמעות העצומה למשק המיים בישראל. מעבר לכך, לאן זורמים המיים האלה שאנחנו כל כך שמחים להרחיק מביתינו?! ברוב המקרים מוזרמים השפכים למכוני טיהור שמטפלים בהם בעלות גבוהה , יוצרים מי קולחין להשקייה ואת הבוצה שנשארת מזרימים ברוב המקרים לים התיכון. השפכים שלא מטופלים בצורה זו, במקרה הטוב מוזרמים לבורות שיקוע ובמקרים אחרים לתוך ערוצי נחלים ומשם למקווה המים הנמוך באותו אזור.

בספרו "זבל אנושי" מתאר ג'וזף ג'נקינס את מעגל התזונה האנושית שלם וקטוע. המעגל הקטוע כפי שמתקיים בחברה המערבית הוא: דשן כימי => גידולי שדה => אכילה => הפרשה => פסולת וזיהום. המעגל השלם לעומת זאת הוא: אכילה =>הפרשה =>קומפוסט =>גידולי שדה =>אכילה. הדרך למעגל השלם מורכבת וכרוכה בהתגברות על מכשולים כלכליים, אדמינסטברטיבים, ופסיכולוגיים אך לטעמי זו הדרך הנכונה והבריאה לעצמינו ולסביבה. המעגל השלם, ימנע מאיתנו חשיפה לדשנים כימיים במזון שלנו, יחסוך כמויות גדולות של מיים, ימנע זיהום של מקורות מיים, יאפשר התתאוששות של בתי גידול פגועים ולבסוף יגרום לנו לפגישה והתמודדות עם ההפרשות שלנו ובכך נפנה מעט מקום בתת המודע העמוס והדחוס שלנו. אני לא בטוח שהצלחתי, להביע משהו מהלא מודע שלי, אך בדבר אחד ללא ספק נכשלתי והוא תאור פרויקט יער סדהנא. לסיום אעשה זאת בקצרה.

בסדהנא מתקיים המעגל השלם כמעט במלואו. ההבדל היחידי הוא שהקומפוסט מהשרותים לא מגיע לגינת הירק, אלא מעשיר את הקרקע ביער. שאר הזבל האורגני שמורכב בעיקר משאריות מזון, עובר תהליך קומפוסטציה ומעשיר את גינת הירק. מעבר לכך המקום מנהל את אורך החיים הכי בר קיימא שראיתי בחיי. המשמעות של בר-קיימא היא שאינו משתמש במשאבים מתכלים. האנרגיה במקום היא אנרגיה סולרית שמסופקת על ידי קולטי שמש, הבנייה היא מחומרים מקומיים, מבלי שימוש בבטון, ומעבר לכך יש הקפדה על כך שכל צרכי החיים יפגעו בצורה מינימלית בסביבה. משחת השיניים, הסבון והשמפו עשוים מחומרים טבעיים, סבון הכביסה הוא SOAP NUTS, שהם פירות של עץ מקומי שבהשריה במים משחררים חומרי ניקוי. שטיפת הכלים נעשית בשלושה שלבים: הראשון, מים לניקוי הלכלוך הגס ושפשוף הכלים בעזרת סקוץ' (או סיבי קוקוס) טבול באפר מדורה. השני, שטיפה בדלי עם מים והשלישי, טבילת הכלים במים עם שמן עץ התה לחיטוי. בנושא השירותים דובר כבר מספיק אך יש לציין שמי המקלחות והנוזלים מהשירותים מוזרמים לריכוז של צמחיית מים המשתמשת בנוזלים בצורה יעילה, כך שאין כלל מים עומדים. בכדי לסגור את מעגל צרכי החיים יש עוד נקודה אחת והיא המזון. המזון שנאכל בסדהנא הוא מזון טבעוני ללא שימוש בשמן וסוכר. הרעיון מאחורי הדיאטה הזו הוא טובת הבריאות וכן מניעת גרימת סבל לבעלי חיים.
מעגל החיים הזה הוא רק כלי המשמש למטרה סביבתית אחרת. הפרוייקט, שנוסד לפני 3 שנים, נועד לייער מחדש שטח של 70 אקר (כ-280 דונם) של יער טרופי יבש ירוק-עד, שנכרת במשך עשרות שנים על ידי הבריטים וההודים. בנוסף לתהליך היעור מתבצע בכל השטח ניהול משאבי מים שיוצר מקווי מים, מונע סחיפת קרקע ומעלה את מפלס מי התהום באיזור. ניהול משאבי המים הביא לחזרה של בעלי חיים טבעיים לאיזור ולהעלאה של מפלס המים בבארות של הכפרים השכנים בכ-6 מטרים, לאחר שבמשך שנים חלה ירידה מתמדת במפלס זה.
הפרויקט והמקום הם חלק מהיישוב "אורוויל" שהוא יישוב רב לאומי, בעל חזון מעניין בפני עצמו. פרויקט הייעור נוסד ומנוהל ע"י משפחה ישראלית (לשעבר) חברת אורוויל שמריצה את הפרויקט וגרה במקום. העבודה בפרויקט נעשית ע"י מתנדבים מכל העולם שמקיימים חיי קומונה אקולוגיים במקום. השהייה במקום היא ללא תשלום למעט תשלום על האוכל (80 רופי ליום) והתחייבות לעבודה של 5 שעות יומיות, חמישה ימים בשבוע. בכדי למנוע תחלופה גדולה של אנשים, השהייה המינימלית היא של שבועיים והתנאי היחיד לשהייה והתנדבות הוא איסור על שימוש בסמים ואלכוהול בזמן השהייה וכן שמירה על הדיאטה הטבעונית בגבולות אזור המחייה.

מעבר למשפחה המרשימה שכוללת את אבירם, יורית ואושר, מגיעים למקום משפחות נוספות מכל העולם וגם מתנדבים צעירים כמבוגרים ששוהים במקום לתקופות של שבועות וחודשים אחדים. מאז היווסדו הפרויקט נמצא בהתרחבות מתמדת. התרחבות זו תכלול בעתיד סטודנטים שיגיעו לקורסים והתנסות בחיים בריי קיימא וניהול פרויקט אקולוגי, סדנא ופורום "און ליין" בנושאי סביבה שייתקיימו אחת לכמה זמן באינטרנט (דרך סקייפ), שימוש באופניים היברידיות (טעינת מנוע ע"י השמש וע"י דיווש) ורכב שיונע בביו דיזל ויסע לייעץ לכפרים הסמוכים בבעיות סביבתיות ופתרונן.

אני ממליץ בחום על ביקור והתנדבות במקום ואם יש מבניכם שרואים את עתידם במקום כזה, יורית ואבירם מחפשים אנשים שייצטרפו באופן קבוע למקום ולפרוייקט.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים לפנות לאבירם: aviram@auroville.org.in

בכל שבועיים מועברת במקום סדנא על הפרוייקט וחיים ברי קיימא בכלל: http://www.auroville.info/WISP/17_aviram.htm#top

פוסט זה פורסם בקטגוריה הודו, שמירת טבע וסביבה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על חיים ברי קיימא ביער, או מי חירבן לי בתת המודע?

  1. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    אני חושב שאין זה נכון לתלות את האשם ב"תרבות המערב". חוש הריח עצמו, גם ללא מושגים תרבותיים ספציפיים, מרחיק אותנו מהפרשות הגוף. ייתכן שהתרבות מחזקת את הרתיעה האינסטינקטיבית הזאת, אך לדעתי לא היא שיוצרת אותה. בכל אופן, נראה לי מענין מאד מבחינה אישית לשבור "מוסכמות פנימיות" שכאלה, אז תבלה. הלואי עלי איזו תקופה כזו.

    כרגיל, כיף לקרוא. אני בפוסט הבא.

  2. אורי הדרומי, הצדק איתך.
    אין ספק שיש לנו רתיעה טבעית והגיונית מהפרשות הגוף. השאלה מה אנחנו עושים עם הרתיעה הזאת?! האם נותנים לה להשתלט עליינו או מבינים שיש רתיעה, אבל צריך להתמודד איתה. הפרשות הם משהו שיש לטפל בו לפחות ברמה החברתית והטיפול הנכון לטעמי כרוך גם בהתמודדות אישית. "תרבות המערב" לקחה לדעתי את הרתיעה הטבעית ודחקה את הנושא עמוק מדי לתת המודע שלנו. לסיום רק סיפור קצר על אנשים שהתגברו על הרתיעה . בסדהנא, שמעתי לראשונה על כך שמאוד בריא לשתות את השתן של עצמך ויותר מזה פגשתי אנשים שעושים זאת. הרי לך התמודדות! מבחנתי זה יותר מדי, אבל לפעמים מענין לראות מה גורם לנו לרתיעה מסוימת והאם הרתיעה מונעת מאיתנו גם דברים חיוביים. אם לא מדובר בקושי גדול מדי, שווה לפעמים להתנסות בחוויה המרתיעה., כמובן בגבולות ההגיון. באופן אישי הייתי מתחיל ומסתפק בלנקות את השרותים בביתי…

  3. nachum הגיב:

    it took some thouthends years and in california pepole drink thier pipi ,wait more few years and in petach tikva pepole will eat thier chara.it just the education stupied.

  4. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    אני לא חזק בתת-מודע, אז אקבל את דעתך בענין זה.
    בנוגע לבריאות של שתיית השתן, שמעתי על הרעיון הזה פעם. האינסטינקט שלי, שצעק כבר אז, צועק גם היום: "אגדה אורבנית!!!".

  5. royfederman הגיב:

    Shalom Nachum,
    I’m glad to see that people that I don’t know read my blog and response. Because I don’t know you, I don’t have a clue what you are trying to say in your response. A really Israeli character, that I try to get ride of it myself, is being cynical. Sarcasm or cynicism is an easy way to criticize without explaining the reasons, easy way to get people like what you said and a way to escape what you really think or feel. If you have something serious to say, please say it. If not I prefer not to get another cynical response without explanations. Sarcasm, to my opinion, could be OK, if you explain it or suggest other alternatives, but I prefer, in most of the cases, to avoid it.

  6. אהוד הגיב:

    מצאתי תובנות מעוררות ענין, מחשבה וסקרנות במאמרך . הדיון בתת מודע, ההתיחסות להפרשות האדם ולהשתלבותו הנכונה בסביבה שמצד אחד הולכת ומצטופפת ומצד שני הולכת ומתקלקלת , הם דברים שנשמעים לישראלי החי במציאות מוטרפת, קצת הזויים ולכן אפשר להבין את התגובה הצינית של 'נחום' שכנראה קורא עברית ורק כותב אנגלית.
    בקיצור, רצוי לא לקחת ללב תגובות המעידות על מודעות ירודה של המגיב.
    הערה לשיח הסרחונות שהתנהל כאן. נדמה לי שבאופן טבעי אדם אינו נגעל מריחות שהוא מיצר אלא רק מאילו של זולתו, ובכלל ההתיחסות לריחות היא לדעתי ענין שהתפתח עם התרבות. הרי החיות, גם מסמנות טריטוריה באמצעות ההפרשות וגם מרחרחות זו במבושי חברתה בחיפוש אחר התאמה מינית, מה שקרוי בלשון בני אדם מקולקלת- אהבה

    האם אתה בכוון של מחקר פורץ דרך המשלב פסיכולוגיה של התת מודע עם איכות הסביבה?

  7. אבא,
    אני שמח שמצאת תובנות מעוררות עניין. מבחינתי מדובר יותר במחשבות ורעיונות.
    לגבי נחום בכוונה עניתי לו באותה השפה ובכוונה לא באותה שפה צינית. מעבר לכך, בהחלט לא לקחתי ללב.
    את עניין הפחתת הציניות, אני לוקח כפרויקט אישי כבר זמן מה וראיתי זאת כהזדמנות להפצת הבשורה, שאולי תעורר עוד אנשים ללכת בדרך זו. 

    בענין ריחות ותרבות. באופן כללי אני מסכים איתך, אך לטעמי יש בהתייחסות לריח שילוב של השפעת התרבות ואינסטינקטים טבועים או נלמדים. לחוש הריח יש תפקיד של הגנה עלינו מהתקרבות ומאכל של דברים שעלולים להזיק לנו. אני מניח שריח של רקבון כדוגמא, נתפס אצלינו כריח רע לא בגלל השפעה תרבותית, אלא בגלל צורך להתריע בפנינו שלא כדאי לאכול מהמאכל המרקיב.   

    מחקר המשלב את תת המודע ואיכות הסביבה?!  נשמע מעניין עכשיו אני רק צריך למצוא שאלת מחקר ומנחה.

  8. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    אנא, בכנות, נחום הוא אמיתי או איזה משחק סיפרותי? הייתי מעדיף את האופציה השנייה כמובן, היא מצחיקה בהרבה, אבל אם לא, מזל טוב, נכנסת לעולם החדש.

    לגבי דיון ההפרשות, אהוד, שכנעת אותי.

  9. "משחק סיפרותי",  אהבתי את הרעיון! 
    שלא כמו P.J JHONSON, נחום הוא לא המצאה ספרותית (לפחות לא שלי). צר לי לאכזב.
    נחום האמיתי או הפיקטיבי, הגיע בדיוק בזמן כדי שאוכל להגיד את שלי בעניין הציניות. אני לא לוקח את אי שימוש בציניות כעקרון טוטלי וגורף אבל בתור גישה כללית זה נראה לי חיובי. רק דוגמא של מה שציניות (ישראלית) יכולה למנוע מאיתנו. בחור ישראלי שפגשנו באשראם של אמה (המחבקת), ברח משם תוך יום מבלי לקבל חיבוק כי "חיבוקים הוא יכול לקבל גם מחוץ לאשראם". את אותו הבחור פגשנו שוב ביער סדהנא ולמרות שעזר אומץ להשתתף בלידה מחדש, ה"חומה הצינית" שלו הייתה כל כך גבוה שבזמן שכולם עברו תהליכים קשים וטובים עם עצמם, הוא פשוט נרדם. לטעמי מדובר בפספוס וחבל…

  10. Ram הגיב:

    רועי,

    קישרתי אליך מהבלוג שלי, אז הנה קישור חזרה אלי:
    http://ramayaana.blogspot.com/

    תהנו מהמשך הטיול,
    רם

  11. הי רם. תודה על הקישור!
    נהנתי לקרוא את הבלוג שלך ובעיקר את תאורי המקומות בהם גם אני ביקרתי. התמונות מעולות.
    מהתאורים שלך ומה"תוכנית המתגבשת” בתחילת הבלוג, למדתי שהמסלול שלנו והתאריכים בהודו די דומים וכך גם מטרות הטיול. כמו שאמרת “כשאתה רוצה להצחיק את אלוהים, תעשה תוכניות” ולכן הגענו להודו (אני וצופית) בלי הרבה תוכניות ונחמד לראות שהתגלגלנו בצורה דומה.
    בתוכניותך- סוף פברואר- ” לטוס לכולכתה, ומשם דרך דרג’ילינג לסיקים…”

    עושה רושם שעכשיו סוף פברואר והנה גם אני טס היום מצ’אנאי לכולכתה ומשם לכיוון הסיקים לטייל קצת בהרים. אולי עוד יפגשו דרכינו…

  12. אבירם, יורית ואושר כתבו לי תגובה למייל. התגובה נגעה לליבי והחלטתי לפרסם חלקים ממנה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות שוב למשפחה המופלאה הזו. בשבילינו השהייה ביער סדהנא היא אחת החווית הטובות והמשמעותיות בטיול. למטיילים בהודו, – אני בהחלט ממליץ.
    "הי רועי חמוד,
    מאוד מאוד נהננו לקרוא ולראות את השרותים של סדהנה. כאן הרחק בישראל זה ממש חימם לנו את הלב וגרם לחיוך רחב.
    "השירותים שלנו"…. מה עוד שדבריך היו מאוד מאוד מרשימים ,מצחיקים ונוגעים ללב.
    מקווים שאתם ממשיכים בדרככם הטובה,
    חיבוק גדול לצופית וגם לך
    אוהבים
    אושר שנטי, יורית ואבירם"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s