חיים ברי קיימא ביער, או מי חירבן לי בתת המודע?

בספרו "אבות ובנים" כותב שמעון זנדבנק שמספרי סיפורים, יותר משהם ממציאים ובודים דברים מלבם, מקשיבים בעצם למה שעולה מן הלא מודע שלהם ופשוט רושמים אותו. בתור מתעד חוויות ומספר סיפורים טרי, תהיתי איך מקשיבים ללא מודע?!

ישבתי ביער ששמו "סדהנא" (משמעות השם- חיפוש אחר האמת), וניסיתי להקשיב ללא מודע שלי. לא שמעתי כלום. בהקשבה והבעת תת המודע, יש משהו פרדוקסלי. כל מחשבה או זיכרון שעולים בראשי ונדמה לי שמקורם בתת המודע, מיד הופכים לחלק מהמודע. לטעמי הבעת התת מודע יכולה להעשות רק באופן לא מודע ולהבחן בדיעבד.

בתור חבר בקומונת יער סדהנא, זכיתי להשתתף בכמה סדנאות שהועברו על ידי חברי קומונה אחרים. במשך שבועיים התנסתי ולמדתי על טכניקות וגישות שונות שלטעמי כולן מנסות בסופו של דבר לחדד את המודעות שלנו עצמינו ולהאיר לנו חלקים מתת המודע החשוך והנסתר שלנו. הסדנאות כללו: יוגה, יוגה צחוק, בריאות וטבעונות, טכניקת המטמורפוזה ולידה מחדש. מבין אלה הטכניקה החזקה ביותר שחדרה הכי עמוק לתת המודע שלי היא הלידה מחדש, אך על כך אכתוב בפוסט הבא. מעבר לכל הטכניקות, בכל אחד מאיתנו יש כלי לחקר התת מודע. כלי פשוט ויום יומי או בעצם לילי., – החלומות.

הדבר הראשון שהראו לנו בסיור קבלת הפנים היה השרותים. מדריכת הסיור הובילה אותנו ועוד שתי בנות שהגיעו באותו היום, אל תא השרותים שבנוי כולו על טהרת הבמבוק והקש. הצטופפנו חמישתנו בתא, וקיבלנו הסבר על איך מחרבנים בצורה אקולוגית, ברת קיימא. כדי לייצר קומפוסט חרא טוב, כך הסבירה המדריכה, יש לשמור על הכללים הבאים: " בחור הזה משתינים, בזה מחרבנים ואם צריך להשתין בזמן החירבון, עושים זאת לתוך סיר קטן עם ידית עץ ואת השתן מהסיר שופכים לחור ההשתנה כיוון שרטיבות החרא פוגעת ביצירת הקומפוסט. את שטיפת התחת עושים לתוך חור ההשתנה ואם משתמשים בנייר טואלט, זורקים אותו לבור החרבון. לאחר השימוש מפזרים נסורת בבור החרא וסוגרים את המכסה. " ההסבר רווי הפרטים יחד עם השהייה עם ארבעת הבנות בתא השרותים גרמו לי לאי נוחות וכשייצאנו והמשכנו בסיור הרגשתי הקלה.

חוסר הנוחות בשיחה על הפרשות הגוף הוא לדעתי תולדה של תרבות המערב בה גדלתי. נושאים כמו הפרשות הגוף, מין ומוות הם נושאים שמלמדים אותנו בילדותינו לא להעלות בחברה. חרא כדוגמא, הוא דבר שמוציאים לתוך בריכת מיים קטנה, מכסים בנייר טואלט ובעזרת לחיצה קטנה שוטפים הרחק מאיתנו לעבר הלא נודע. ללחיצה הקטנה הזו יש לדעתי השלכות הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.

שרותי הקומפוסט. מלמטה למעלה: מיכל מיים, חור ההשתנה+ סיר, חור החירבון, שק נסורת לכיסוי היציאות בסוף השימוש.

ברמה האישית הלחיצה על ידית ההדחה, דוחקת את נושא הפרשות הגוף אל תוך התת מודע, שם הוא מצטרף לנושאים אחרים שתרבותינו לא יודעת איך להתייחס אליהם (כמו מוות ומין). כשבחנתי את חלומותי כפתח אל התת מודע, לא הופתעתי למצוא שם חלומות על שרותים מזוהמים והפרשות (ואולי זה לא מפתיע כשמטיילים בהודו) על מוות ואנשים שמתו וכמובן על מין.

ההשלכות החברתיות של הדחת השרותים הם הרבה יותר ברורות. בכל הדחת שרותים אנחנו משתמשים ב- 4-9 ליטר מיים. אם נכפיל זאת ב 5 הדחות ליום וב-6 מליוון איש ניתן להבין את המשמעות העצומה למשק המיים בישראל. מעבר לכך, לאן זורמים המיים האלה שאנחנו כל כך שמחים להרחיק מביתינו?! ברוב המקרים מוזרמים השפכים למכוני טיהור שמטפלים בהם בעלות גבוהה , יוצרים מי קולחין להשקייה ואת הבוצה שנשארת מזרימים ברוב המקרים לים התיכון. השפכים שלא מטופלים בצורה זו, במקרה הטוב מוזרמים לבורות שיקוע ובמקרים אחרים לתוך ערוצי נחלים ומשם למקווה המים הנמוך באותו אזור.

בספרו "זבל אנושי" מתאר ג'וזף ג'נקינס את מעגל התזונה האנושית שלם וקטוע. המעגל הקטוע כפי שמתקיים בחברה המערבית הוא: דשן כימי => גידולי שדה => אכילה => הפרשה => פסולת וזיהום. המעגל השלם לעומת זאת הוא: אכילה =>הפרשה =>קומפוסט =>גידולי שדה =>אכילה. הדרך למעגל השלם מורכבת וכרוכה בהתגברות על מכשולים כלכליים, אדמינסטברטיבים, ופסיכולוגיים אך לטעמי זו הדרך הנכונה והבריאה לעצמינו ולסביבה. המעגל השלם, ימנע מאיתנו חשיפה לדשנים כימיים במזון שלנו, יחסוך כמויות גדולות של מיים, ימנע זיהום של מקורות מיים, יאפשר התתאוששות של בתי גידול פגועים ולבסוף יגרום לנו לפגישה והתמודדות עם ההפרשות שלנו ובכך נפנה מעט מקום בתת המודע העמוס והדחוס שלנו. אני לא בטוח שהצלחתי, להביע משהו מהלא מודע שלי, אך בדבר אחד ללא ספק נכשלתי והוא תאור פרויקט יער סדהנא. לסיום אעשה זאת בקצרה.

בסדהנא מתקיים המעגל השלם כמעט במלואו. ההבדל היחידי הוא שהקומפוסט מהשרותים לא מגיע לגינת הירק, אלא מעשיר את הקרקע ביער. שאר הזבל האורגני שמורכב בעיקר משאריות מזון, עובר תהליך קומפוסטציה ומעשיר את גינת הירק. מעבר לכך המקום מנהל את אורך החיים הכי בר קיימא שראיתי בחיי. המשמעות של בר-קיימא היא שאינו משתמש במשאבים מתכלים. האנרגיה במקום היא אנרגיה סולרית שמסופקת על ידי קולטי שמש, הבנייה היא מחומרים מקומיים, מבלי שימוש בבטון, ומעבר לכך יש הקפדה על כך שכל צרכי החיים יפגעו בצורה מינימלית בסביבה. משחת השיניים, הסבון והשמפו עשוים מחומרים טבעיים, סבון הכביסה הוא SOAP NUTS, שהם פירות של עץ מקומי שבהשריה במים משחררים חומרי ניקוי. שטיפת הכלים נעשית בשלושה שלבים: הראשון, מים לניקוי הלכלוך הגס ושפשוף הכלים בעזרת סקוץ' (או סיבי קוקוס) טבול באפר מדורה. השני, שטיפה בדלי עם מים והשלישי, טבילת הכלים במים עם שמן עץ התה לחיטוי. בנושא השירותים דובר כבר מספיק אך יש לציין שמי המקלחות והנוזלים מהשירותים מוזרמים לריכוז של צמחיית מים המשתמשת בנוזלים בצורה יעילה, כך שאין כלל מים עומדים. בכדי לסגור את מעגל צרכי החיים יש עוד נקודה אחת והיא המזון. המזון שנאכל בסדהנא הוא מזון טבעוני ללא שימוש בשמן וסוכר. הרעיון מאחורי הדיאטה הזו הוא טובת הבריאות וכן מניעת גרימת סבל לבעלי חיים.
מעגל החיים הזה הוא רק כלי המשמש למטרה סביבתית אחרת. הפרוייקט, שנוסד לפני 3 שנים, נועד לייער מחדש שטח של 70 אקר (כ-280 דונם) של יער טרופי יבש ירוק-עד, שנכרת במשך עשרות שנים על ידי הבריטים וההודים. בנוסף לתהליך היעור מתבצע בכל השטח ניהול משאבי מים שיוצר מקווי מים, מונע סחיפת קרקע ומעלה את מפלס מי התהום באיזור. ניהול משאבי המים הביא לחזרה של בעלי חיים טבעיים לאיזור ולהעלאה של מפלס המים בבארות של הכפרים השכנים בכ-6 מטרים, לאחר שבמשך שנים חלה ירידה מתמדת במפלס זה.
הפרויקט והמקום הם חלק מהיישוב "אורוויל" שהוא יישוב רב לאומי, בעל חזון מעניין בפני עצמו. פרויקט הייעור נוסד ומנוהל ע"י משפחה ישראלית (לשעבר) חברת אורוויל שמריצה את הפרויקט וגרה במקום. העבודה בפרויקט נעשית ע"י מתנדבים מכל העולם שמקיימים חיי קומונה אקולוגיים במקום. השהייה במקום היא ללא תשלום למעט תשלום על האוכל (80 רופי ליום) והתחייבות לעבודה של 5 שעות יומיות, חמישה ימים בשבוע. בכדי למנוע תחלופה גדולה של אנשים, השהייה המינימלית היא של שבועיים והתנאי היחיד לשהייה והתנדבות הוא איסור על שימוש בסמים ואלכוהול בזמן השהייה וכן שמירה על הדיאטה הטבעונית בגבולות אזור המחייה.

מעבר למשפחה המרשימה שכוללת את אבירם, יורית ואושר, מגיעים למקום משפחות נוספות מכל העולם וגם מתנדבים צעירים כמבוגרים ששוהים במקום לתקופות של שבועות וחודשים אחדים. מאז היווסדו הפרויקט נמצא בהתרחבות מתמדת. התרחבות זו תכלול בעתיד סטודנטים שיגיעו לקורסים והתנסות בחיים בריי קיימא וניהול פרויקט אקולוגי, סדנא ופורום "און ליין" בנושאי סביבה שייתקיימו אחת לכמה זמן באינטרנט (דרך סקייפ), שימוש באופניים היברידיות (טעינת מנוע ע"י השמש וע"י דיווש) ורכב שיונע בביו דיזל ויסע לייעץ לכפרים הסמוכים בבעיות סביבתיות ופתרונן.

אני ממליץ בחום על ביקור והתנדבות במקום ואם יש מבניכם שרואים את עתידם במקום כזה, יורית ואבירם מחפשים אנשים שייצטרפו באופן קבוע למקום ולפרוייקט.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים לפנות לאבירם: aviram@auroville.org.in

בכל שבועיים מועברת במקום סדנא על הפרוייקט וחיים ברי קיימא בכלל: http://www.auroville.info/WISP/17_aviram.htm#top