תכנון ומקריות- הטיול כמשל לחיים.

F.

שעור חשוב שמלמד אותנו טיול זה, הוא הבנת ההבדל בין מה שאנחנו מתכננים לבין מה שקורה בפועל. בטיול עם הגמל, בולטת העובדה שקיימת למעשה בכל שלב בחיים., – אנחנו לא באמת יודעים איך יראה המחר. בטיולינו הנוף משתנה מיום ליום, הכפרים מסומנים במפה כנקודות, הנחלים כקווים ולכן אין לנו מושג איך הם נראים במציאות ומה יוליד יום.

מניסיונו הקצר בטיולינו הגמלוני, למדנו כי המפתיע גובר על הידוע מראש. הטיול מבחינה זאת הוא משל לחיים- מהלך חיים קצר ומרוכז.

להלן דוגמא אחת למתוכנן מול המפתיע בטיול זה. היום בבוקר התחלנו יום שלישי של הליכה בתוך ערוץ רחב וחולי שנראה כאילו אין לו סוף. ההליכה בחול, העמסת הגמל ופריקתו מדי יום, הבישול היומי על מדורות , בגדים מזוהמים והרתחת המיים היומית- כל הפעולות הללו התחילו להטיש אותנו והיינו זקוקים למנוחה. הקש ששבר את גב הגמל (מדובר רק בביטוי) הוא שהמיים באזור זה הם מיים מליחים. שתיית המיים הופכת לסיוט ואפילו התה יוצא מלוח. הדילמה עלתה בערב. אנו זקוקים למנוחה, לכביסה ולחידוש כוחות, אך מצד שני זקוקים גם למיים מתוקים ומרווים ואם אפשר אז גם שיהיו מיים מינרלים שלא נצטרך להרתיח על מדורה. באותו הערב ובבוקר למחרת התלבטנו רבות, האם לעשות יום מנוחה שיכלול כביסה ומקלחת מבקבוקי מיים מליחים או להמשיך בעוד יום הליכה בין 20 ק"מ ולהגיע לעיירה גדולה שבה נוכל כנראה להצטייד במיים מינרלים מתוקים ומרווים. לאחר התלבטויות רבות, החלטנו על יום מנוחה ובבוקר הלכנו כק"מ לכפר הקרוב רק בכדי למלא קצת מים מליחים ולחזור לערוץ למצוא לנו פינת חמד להעביר בה את יום המנוחה. כשהגענו לכפר ביקשנו מאחד המקומיים ,שהגיע כדי לראות את האורחים המוזרים, מים בשבילינו ואוכל בשביל הגמל . בעודנו מחכים שיביא את מבוקשנו, עזר אומץ אחד מעשרות האנשים שהתקבצו סביבינו והזמין אותנו לארוחת בוקר. צופית ואני הסתכלנו אחד על השני, כאילו מתלבטים, אך היה ברור לשנינו שלא נסרב וכך צעדנו איתו לביתו שבקצה הכפר. הגענו לביתו ולאחר שיחה בשתי שפות ובעיקר בשפת הסימנים ולאחר התמונה המסורתית שכל משפחה מארחת מבקשת, הגיע האוכל. ישבנו לאכול ואחרי ששבענו, הציע המארח ללוות אותנו בחזרה לכיוון הערוץ שבו הלכנו.

שבעים ומעט מאוששים הלכנו איתו חושבים על מקלחת הבקבוקים ויום המנוחה שמצפה לנו בערוץ הנחל. בדרך עצר מארחינו לרגע אצל אחיו והזמין אותנו להכנס ולהגיד שלום. אחיו שיש לו באר פרטית בחצר, מיד הציע לנו צ'אי ועוגיות ועד שזה יהיה מוכן הוא מילא לנו דלי עם מים, נתן סבון ואמר לנו להתקלח. שוב היה קשה לנו לסרב להזמנה ולאחר המקלחת קיבלנו ממארחינו החדש, שמן מיוחד וריחני כדי למרוח על השער. לאחר שתיית הצ'אי, החליטו מארחינו שלצורך התמונות המסורתיות הם צריכים להלביש את צופית בסארי ולי הם הלבישו על הראש את "הכובע" של אב המשפחה. כל העניין היה די משעשע וכך הצלחנו כולנו לצחוק ביחד מבלי ממש להבין זה את שפתו של זה.

tsofit-have-been-dressed-in-wading-clothes-by-a-local-family.jpg

צופית לבושה בסארי ואני ב"תרבוש" הודי (מצטער על התמונה הזעירה, אין בידי את העותק המקורי). לתמונה המוגדלת, אתם מוזמנים להכנס לאלבום התמונות (קישור בצד שמאל של המסךבעמוד הראשי של הבלוג).

בשעה 14:00, עזבנו את הכפר מאוששים וטובי לב והחלטנו שנמשיך ללכת ובניגוד לתוכניות, ננצל את שארית היום להתקדמות. כיוון שהמפתיע גובר תמיד על המתוכנן, החליט גמלינו שלאחר שאנחנו נהנו גם לו מגיע והוא סרב ללכת בקצב ראוי להתקדמות. לאחר מאבקים מטישים, החלטנו לעצור בשעה מוקדמת לחניית הלילה ולתת לגמלינו את מבוקשו.

המסקנה הכללית שלי מארועים מסוג זה, היא שהתכנון הוא ראוי, אך אין להשקיע בו אנרגיה ייתרה. כמו כן, כיוון שלעולם אין אנו יודעים מה יביא יום, כדאי לקבל את הלא צפוי והמפתיע בשימחה. כדאי לנסות ולחשוב על כל האפשרויות, אך כמו שחכמים ממני אמרו – "הצפוי ביותר הוא הבילתי צפוי".

פוסט זה פורסם בקטגוריה הודו, ראג\'אסטן עם גמל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על תכנון ומקריות- הטיול כמשל לחיים.

  1. אהוד הגיב:

    נראה שעיכול החויות והעלתן על הכתב מקביל לתהליך העלאת גירה (האם גמלים מעלים גירה?)
    שאלה של כותב: האם על המקלדות בהודו מסומנות אותיות עבריות?

  2. אהוד הגיב:

    נראה שענין המים בכלל והמקלחות בפרט תופס מקום חשוב בתכנון המסע שלכם

  3. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    הי הי.
    כיף לקרוא, תמשיכו לעשות חיים אי שם בעתיד הקרוב.

  4. רועירית הגיב:

    בהמשך לקודמינו אשר התרשם אף הוא ממקומה של המקלחת בשיטוטם של השניים בהודו, רצינו להוסיף ולספר כי מדובר במוטיב חוזר (החרוז הוא בטעות, באמת שלא התכוונו…).
    המקום- שפלת יהודה הגבוהה, יותר נכון- מדרונותיהם המערביים של הרי ירושלים, לא רחוק מחרבת בית עיטאב.
    המשתתפים- זוג צעיר, חשוך גמל (בקרוב אצלם), שני מזרונים, פינג'אן אחד ולא הרבה יותר מזה דחוס בשני תיקים גדולים.
    המטרה- עדין לא ברור, הכל נתון למקריות לעומת התכנון ומאחר וגם אז לא נתנו לו, לתכנון להשפיע עליהם- אז זה נע בגדול בין עין כרם להר צפחות.
    והמקלחת- לא זוכרים כרגע איך קוראים לו, למעיין אשר נבנה והפך לו לבור מים עמוק אבל זה לקח בדיוק 3 דקות (אולי קצת יותר) עד ששני אלו היו עמוק בתוכו, מעורטלים ומתענגים להם במימו הקפואים בעוד אנחנו, ינון וללה מסתכלים עליהם מלמעלה, ברגשות מעורבים של קנאה ופליאה (אבל לא יותר מדי, אחרי הכל- רועי וצופית…) וגם עם הרבה הבנה שהרי אנחנו נחזור הביתה להתקלח ואלו השניים רק בתחילת המסע הארצישראלי אל הלא נודע…
    זה עניין עקבי אצלם- המקלחות המקריות הללו, באמת שלא תכננו לשים שם את בור המקלחת…
    מתגעגעים, ד"ש מללה ומהיא (כבר בת 6 חודשים כמעט).

  5. שאנן הגיב:

    שלום חברים
    מה העניינים?

    העם דורש אינפורמציה מעודכנת!!!
    גואה?
    קוצין?
    איפה אתם עכשיו?

  6. תמי זילברמן הגיב:

    הי צופית, מה שלומכם?
    שאלתי את אורי עליכם והוא הציע לי פשוט לכתוב לכם.
    כאן באוניברסיטה חלים כמה שינויים בתקופה האחרונה. את בניני גיאולוגיה וביולוגיה החליפו, ואת המזדרונות צבעו לנו בירוק (כולם). בקרוב, בראשון באפריל בצלאל עובר מהר הצופים לגבעת רם (לא לדאוג, ארכיטקטורה נשארת במרכז ירושלים). אצלכם יש גם כאלה שינויים? (נחשי מי הכתיב לי את הפסקה האחרונה)
    מקווה שאתם נהנים והכל בסדר, תמי

  7. אבא- עיכול החויות והעלתן על הכתב בהחלט מקביל לתהליך העלאת גירה. תהליך העיכול והעיבוד אצלי לוקח עוד הרבה יותר זמן מכיוון שאני תלוי באינטרנט ומכיוון שאני לא רוצה לפגוע בעיכול החוויות בהווה על ידי הקלדת מזון מעוכל מהעבר. גמלים אכן מעלים גירה ולמעשה אם לא מטרידים אותם נראה שהם פשוט לועסים כל היום.
    לגבי מקלדת בעברית. המטיילים הישראלים הטיפוסיים בהודו מגיעים בהמוניהם לאתרים קבועים. באתרים אלו אפשר למצוא מקלדות, שלטים,תפריטים במסעדות והכל-בעברית. כמובן שאפשר למצוא שם גם חומוס, לאפה, לבנה, מלאווח והודים שמציעים לך הכל- בעברית. מתחת לפני השטח ולפעמים על פניו, ניתן להרגיש גם שאין מדובר באהבת ישראלים אמיתית. בקיצור- אני וצופית נמנעים מלהגיע למקומות האלו ולמעט מקום אחד (פושקר), במשך החודשיים האחרונים בקושי ראינו ישראלים.
    כתיבה בעברית (ובכל שפה אחרת) אפשרית בכל מחשב עם אינטרנט על ידי אתר שמספק מקלדת וירטואלית על המסך: http://www.gate2home.com
    העיכול בהחלט איטי וכבר שכחתי שהמים אכן תפסו מקום חשוב בתכנון הטיול. הדבר נכון כשמטילים במדבר, אבל עכשיו אנחנו במקום שבו מים זורמים בכל פינה מנחלים קטנים ועד נהרות ענק. בארץ טרופית שכזו שבה את הפירות אוכלים ישר מהעץ ואת המים שותים ישר מהנהר, הראש יכול להעסק במחשבות יותר עמוקות ממים רדודים.

  8. רועירית ללה גם וגם היא: כיף לראות שאתם קוראים את  הקשקושים שאני כותב, אודות קורותינו ביבשת ההודית. לקח קצת זמן עד שנפל האסימון לגבי הסיפור, אך שזה קרה הוא נפל בצלצול גדול שהעלה חיוך רחב על פנינו.
    עדיין מתרגשים מענין ה"היא" ומצטערים שלא רואים את ההיא השנייה הולכת ומשמינה. אולי כשנפגש שוב נראה כבר אתכם ואת ה"היא" באויר העולם. אמן ואמן סלה!

  9. אורי הדרומי, כיף לראות שאתה מהקוראים המתמידים של הבלוג.
    נשתמע, (בלוג גמלוני– בסגנון טרופי).

  10. נעמה הגיב:

    גם אני מהקוראים!רציתי להתוודות. כיף לקרוא על מעלליכם והגיגיכם. המשיכו כך!נשיקות, נעמה.

  11. הי נעמה, כיף לראות שאת עוקבת. נשיקות ממני ומצופית לך, לקטנה ולגבוה גם…

  12. איל החיל הגיב:

    הי חברים,
    שבתי לביתי,
    כמה טוב לראות אותכם, היה לי טיול מדהים ומיוחד(בפיליפינים).
    אני מסכים עם כל מילה שכתבתם לגבי התכנון, את הדברים הכי מעניינים בחיים גיליתי במקרה כשחפשתי משהו אחר.
    מקווה לגלות אותכם כאן בקרוב.

    מתגעגע,
    איל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s