גמלינו הגמלוני

C.

שם: פושקר , על שם העיירה שממנה יצאנו לטיול.

מספר אישי: RO23- מוטבע לו כצלקת על הירכיים, מימי שרותו הצבאי.

גיל: 5 לפי המוכרים, אך כנראה גילו קרוב יותר ל- 15.

מצב פיזי: צלקות ופצעים יבשים, מצביעים על עברו המפרך. מעט רזה, אבל אחרי כמה ימים איתנו, מתחיל להשמין.

צריכת דלק: 10 ק"ג חציר ליום {הכי אוהב חציר בוטנים}, כתוספת – כמה סוגים של צמחים מדבריים שצורך בין הארוחות. שותה פעם או פעמיים ביום משקתות מזדמנות. יכול לא לשתות יותר מ- 5 ימים ללא כל בעייה.

כוחות סוס: כוח גמל אחד, קצת עייף וזקן.

שפות: גמלית בסיסית הכוללת 3 מילים: גֵ'ה– לישיבה, צקצוק לשון- להליכה וצליל נשיקה חזקה– עצירה.

קורות חייו (וקורותינו): פושקר נולד בכפר ראג'אסטני קטן למשפחה ענייה. ילדותו הייתה מאושרת, הוא בעיקר ינק (תמיד העדיף חלב גמלים) ונח בחצר. שנגמל גמלינו מיניקה ועבר לחציר, קיבל את משרתו הראשונה בהובלות קטנות. בגיל 3 נמכר לצבא הגנה לראג'אסטן, שם עבר אילוף מפרך ומענה בכדי ללמוד לרוץ וכן בכדי לציית לשלושת הפקודות הבסיסיות בגמלית. לאחר סיום פרק האילוף הטביעו עליו את מספרו האישי והוא הצטרף ליחידת גמלים מובחרת לביצוע משימות גמליות סודיות באזור הגבול עם פקיסטן. כעבור 5 שנים של שרות קשה, שלא נרחיב עליו את הפרוט מפאת בטחון שדה, החליט גמלינו שהספיק לו מהצבא, הפסיק לרוץ והוריד פרופיל. הצבא החליט לשחרר אותו והוא נמכר במכירה פומבית של ציוד צבאי למשפחה באחד הכפרים באזור העיר פושקר. הבעלים החדשים, הבינו במהרה שאהבתו הגדולה של פושקר היא מנוחה ומאז מגיעה המשפחה מדי שנה ליריד בפושקר בניסיון למכור אותו. המכיר שהציעו בעבורו, הגיע כבר למחצית ממחיר המחירון, אך איש לא קנה…

היריד של שנת 2006 , לא היה מוצלח מקודמיו והגמל לא נמכר. לאחר סיום היריד, החליט אב המשפחה להשאר עם בנו ליום נוסף על מנת לתת סיכוי נוסף למכירה. באותו היום הגיע בשעת בוקר הודי עירוני בלוויות תיירת צעירה (ויפה). מיד התמתחו זוג ההודים וסיפרו לבחור כי הגמל בן 5, תחביבו הם ריצה מהירה ונשיאת משקלים ולמעט כמה פצעים ישנים מצבו מעולה. בלי לחשוב פעמיים הם הוסיפו שמחירו 15,000 רופי (1500 ש"ח). ההודי הצעיר תרגם לתיירת והיא אמרה שצריכה להתייעץ עם החבר, אך לא ישלמו יותר מ- 11,000 רופי. כששמעו על כך הכפריים, שמחו שמחה רבה על הרווח הנקי שברימוי תיירים, אך פניהם נשארו אדישות והם הסכימו למחיר האחרון ללא כל התמכחות נוספת. מאז אותו היום, הגמל פושקר זכה במעיין בית הבראה לגמלים. התיירים מאכילים אותו טוב, דואגים לו למיים, מעמיסים עליו מעט ציוד ולא מרביצים לו. לאחר ניסיונות כושלים, אף החליטו התיירים להפסיק מהניסיונות להאיץ בו ואת קצב הטיול קובע פושקר לפי מצב רוחו. זוג התיירים החליטו להשתמש בהליכתו האיטית כשעור לפיתוח הסבלנות וחידוד ההבנה שלא המטרה חשובה, אלא הדרך…

imgp0767.JPG

פושקר לועס חטיף מדברי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הודו, ראג\'אסטן עם גמל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על גמלינו הגמלוני

  1. אורי בן אליהו הדרומי הגיב:

    טביעת האצבע הניכרת שהתפתחה לראשונה, כך לפחות טוענים מומחי הסיפרות התיכונית, בחיבור "אני ומשפחתי" (נכתב כמשימת כיתה ליונה משהו, מורה לסיפרות, כתה י'), ממשיכה לענג ולהפתיע. טוב, לא להפתיע, אבל לענג זה גם משהו :). רוב איחולים לך, לתיירת (היפה), ולמדריך הטאו החדש שלכם, מנעמה "אני בביקור קצר", וממני.

    אם תרשה, אנצל את הבלוג שלך להודעה אישית: למגיב "איל החיל", אתה נשמע בחור מעניין, בחיאאאאת רבאק, תעשה טלפון או סקייפ או מסנג'ר או מכתב או טלגרף או דואר רשום או לא רשום.

    סתם תוספת, הצעה לניצול נבון של פושקר, שימו לב לתגובה מה-6/8/05 בשעה 01:30
    http://www.matkonim.net/forum/2005/viewmsg.asp?msg=57035

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s